כל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו, כן כתב התי"ט בשם הראב"ע בפ"ב דנזיר מ"ב ובפ"ה דתמיד מ"ד
אמנם הרב הגדול מוהרמ"ז שם בתמיד בפירושו על המשניות כתב שוודאי לא אמר הראב"ע כלל זה וגם שאינו אמיתי שהרי השמש יש בו רוח חיים ונמצא זכר ונקבה ואי איתיה להאי כללא הכוונה היא שכך היא דרכה של תורה לקרותו לפעמים בשם זכר ולפעמים בלשון נקבה כמ"ש רש"י בפסוק המחנה האחת והכהו אבל לא שמה שנמצא בתורה בלשון זכר נוכל לאומרו בלשון נקבה או להפך
וכן כתב הבית דוד בפ"ב דנזיר בשם ספר מקנה אברם וערוגת הבשם ותא חזי מאן גברא רבא דמסהיד עליה להאי כללא ה"ה הרדב"ז ז"ל שבחלק ב' מתשובותיו סי' של"ו כתב שהוא מן הראשונים ושכן היא הסכמת המדקדקים בשם ר"ת ז"ל
וכן מצאתי עוד להרדב"ז ז"ל בקובץ ג' סי' קמ"ו מלשונות הרמב"ם שכתב כן בשם ר"ת בריש קמא אך אני בעניי יגעתי ולא מצאתי לר"ת שכתב כן לא בקמא גם לא בשום דוכתא אחרינא
ועיין תוספתא ריש קידושין [דף] ב' ב' ד"ה קשו שכתבו דאף על גב דמצינו כמה דברים שנקראים בלשון זכר ונקבה כגון יד ושמש ומחנה וכו' היכא דאיכא לשנויי משנינן ובקראי נמי יש שום דרשה ע"ש: