מעין סגנון השירה הם. לשון השירות סתום בכל מקום, מעצם טיבם.
אך בתורה, ה"פרוזה" היא מפורשת ומובנת. אמנם בנביאים, אף כתיבה הרגילה היא סתומה.

הגמרא מועד קטן כח, ב: תנו רבנן: כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ארבעה זקנים לנחמו: רבי טרפון, ורבי יוסי הגלילי, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא.
אמר להם רבי טרפון: דעו שחכם גדול הוא, ובקי באגדות, אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו. אמר רבי עקיבא: ואני אחרון...
נענה רבי עקיבא ואמר: ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרמון בבקעת מגדון.
ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומיה דהאי קרא לא הוה ידענא מאי קאמר: בעידנא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרמון בר טברימון, וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא [בבקעת מגידו]
והלא דברים קל וחומר: ומה אחאב מלך ישראל, שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם - כך, בניו של רבי ישמעאל - על אחת כמה וכמה.

הסוד הוא, שהספידו העם את אחאב מספד גדול, ע"א היותו סמל ל"רשע גמור", במשנה סנהדרין י, ב: שלשה מלכים... אין להם חלק לעולם הבא... ירבעם אחאב ומנשה... והסיבה, היות ודבר אחד טוב עשה...
הגמרא ברכות סא, ב: ואמר רבא: לא איברי עלמא אלא לרשיעי גמורי או לצדיקי גמורי... אמר רב: לא איברי עלמא אלא לאחאב בן עמרי ולרבי חנינא בן דוסא. לאחאב בן עמרי - העולם הזה, ולרבי חנינא בן דוסא - העולם הבא.
רש"י: לרשיעי גמורי - העולם הזה, שאין להם בעולם הבא כלום, וצריכין ליטול שכרן כאן, כגון אחאב שהיה עשיר מאד, דקאמר ליה בן הדד כספך וזהבך לי הוא...

סכנה היא, עת שאנשים שומעים מספידים רשע, עלולים ללמוד ממעשיו הרעים. מאידך, לֶקח טוב, כמה חשוב אפילו דבר אחד טוב.