זה מה שיצא לי בינתיים: (לימוד של שבת שלא נרשם מיד חזקתו להשכח ומשום דבר האבד ארשום כבר כעת)

כמבואר בעירובין ר"י ורבה סברו שלחי מבוי (טפח אפי' אינו שוחק) הווי מחיצה גמורה דאו' לחייב הזורק לתוך המבוי (אף במפולש ויש חולקים אם לא דוקא בלא מפולש)

אין שום מקור לדבריהם שם, וכמצופה רבא חולק על דבריהם חסרי הביסוס וההגיון ההלכתי הרגיל שאין מחיצה וחלוקת רשות בפחות מד"ט וכך גם פוסקים שם להלכה

אומנם זה שלא פסקנו כמותם לא פוטר אותנו מהשאלה 'מה סברו ר"י ורבה ומהיכן למדו חידושם המופלג?'

בפשט נראה שמקורם לקוח מסוגייתנו:
אמר רב יהודה סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה
רבי סימון ואיתימא ר' יהושע בן לוי אמר עושה לו פס ארבעה ומשהו ומעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי...
כלומר שיטת ר"י אינה כשיטת ר"ס או ריב"ל והוא לא מצריך בפשטות שוחק

אמר (רבא) [רבה] וכן לשבת מגו דהויא דופן לענין סוכה הויא דופן לענין שבת !
כלומר, כאן לימדנו רבה שהמקור לדבריו ודברי ר"י בלחי של שבת זה ההלמ"מ של סוכה! שמתוך שלמדנו דין מחיצה בסוכה בטפח לבד (והם לא סברו כלל שצריך שוחק א"נ מצריכים זאת גם בלחי דשבת דמשום מחיצה אין פחות מד"ט) מתוך כך למדנו גם על הדופן השלישית דשבת שדיה בטפח גם לדאו' (אומנם רבא קיבל כשאר האמוראים שאין הטפח לבד חשוב מחיצה גמורה מהלמ"מ אלא רק בצירוף ד"ט ואף צוה"פ, ואז בעצם אין כל חידוש באותה הלכה מלבד 'פרוץ המרובה'..

לפי רש"י, ושה"ר שנמשכו אחריו, יוצא מהלך מאד תמוה בסוגיה, רבה שלשיטתו די לכל שבת בלחי של טפח לבד ליצור רה"י דאו' גם במבוי מפולש (וממילא טפח לבד לשיטתו משלים לעולם מחיצה שלישית גמורה דאו' וממילא פשוט שישלים גם בסוכה ללא שום צורך בהלמ"מ), בשבת דסוכה לומד פתאום התר טפח לחי מכך שהתורה התירה טפח שוחק בסתם סוכה ואז לומד מלחי דשבת שמותר אף ללא שוחק

הדברים להבנתי חסרי כל פשר הגיוני ואקווה שמישהו יוכל לבאר אחרת שיטת רש"י ושה"ר
צום קל