לבקשת לינקוש יקירנו. ארשום מה שאמרתי במפגש על מעלת הפורום.

הפסוק אומר במשלי "מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה". חז"ל המשילו על כך. משל לבאר עמוקה שהיו מימיה צוננין ויפין ולא היה אדם יכול לשאוב ממנה מפני עומקה. עד שבא חכם אחד קשר חבל בחבל משיחה במשיחה ונימה בנימה, והחלו הכל שואבין ממנה.

כלומר העצה העמוקה שבלב איש נמשלת למים העמוקים שבבאר. הם יפים וצונננים אבל עמוקים מדי, אין גישה אליהם. בא איש תבונות, ששלמה החכם מכל האדם מעלה על נס את תבונתו, ומצליח לדלותם - במשל את המים ובנמשל את העצה שבלב - בעזרת תבונתו הגדולה.

וכאן הבן שואל וכי מה כל כך חכם בזה? האין כל ילד בישראל יכול להבין שאם חבל אחד לא מספיק, הפיתרון הוא לקשור כמה חבלים זה לזה. מ"תבונה" פשוטה ופרימיטיבית שכזו יעשה שלמה המלך "צימעס"?

יש לומר שהחכם לא הלך לחנות חמרי בנין לקנות חבלים. החכם האיר את עיני הנוכחים סביב הבאר שהפיתרון כבר נמצא בידיהם אלא שנדרש שיתוף פעולה מהם. כלומר מה זה חבל נימה ומשיחה. אלו הן החבלים הפרטיים שכל אחד הביא קשור לדליו. אנשים עומדים סביב לבאר ורואים שמפלס מימיה ירד פלאים, כל אחד חושב על פיתרון לבד. החבל שלי לא מגיע! הנימה שלי מגיעה עד שישית הבאר בלבד. מנין לי חבלים נוספים? בא החכם ואומר יש לכם טעות. זו לא בעיה פרטית האמורה להיפתר על ידי כל אחד לבדו, זו בעיה קולקטיבית. האמורה ויכולה בקלות להיפתר בחיבור כל המשאבים של כולנו יחד. התירו נא את חוטיכם השונים מן הדלי הפרטי, נחבר את חבלו של זה לנימתו של זה ואת שניהם יחד למשיחתו של זה ויווצר חבל ארוך היכול להגיע בקלות אל המים עד תחתיתם.

כלומר יש כאן שיתוף פעולה מעשי. והחשוב יותר יש כאן שינוי מבט. צירוף כולם לבעיה אחת ופיתרון אחד. וזו אכן חכמה עמוקה מאד. עובדה שרוב האנשים מנסים לגבור על בעיותיהם בכל התחומים בכוחות עצמם ואינם נעזרים במשאב האדיר הנוצר מחיבור המשאבים של כולם יחד. (המשך בקטע הבא)