(מצוי עימדי ואיני זוכר מהיכן העתקתי:)

בשנת תרס"ט יצא לאור "ירושלמי על סדר קדשים", ע"י שלמה פרידלנדר; לטענתו, מתוך כת"י שברשותו. בזה, חשבו רבים וטובים, באה על פתרונה תעלומת העדרותו של סדר קדשים בתלמוד הירושלמי.

הוא סיפר כי מצא בתורכיה כ"י משנת 1217, אצל יהודי ספרדי זקן (כלומר סמוך לימי הרמב"ם). הוא תיאר בצבעים את מצבו העתיק של כתב היד ואת כל המאמצים שעשה כדי לשכנע את הזקן לאפשר לו להעתיק בביתו, יומם ולילה, את כתב היד, משך כשבועיים.

גדולי ישראל כמו מלבי"ם וחפץ חיים תמכו בתגלית מרעישה זו. ר' זכריה פרנקל כתב אז על הרמב"ם: "משה אמת ותורתו אמת". ר' שלמה באבער הספיק לפני מותו לחבר פירוש למלים יווניות למסכת חולין ובכורות של הירושלמי.

ברם, בביהמ"ד לרבנים שבאמריקה (JTS) פקפקו בכשרותו של הירושלמי הזה, והרב מאיר פלוצקי, הוציא חוברת שנקראת "שאלו שלום ירושלים", ובה הוא טוען ומוכיח שהירושלמי שהוציא פרידלנדר הוא כולו זיוף.

כתגובה, הוציא פרידלנדר חוברת בשם "חרב נוקמת" ובה אסף הסכמות רבות מגדולי ישראל (אחד מהם היה ה"חפץ חיים" בכבודו ובעצמו), שמעידים על כשרותו ואמינותו של הירושלמי סדר קדשים שלו.

בסופו של דבר, "נשבר" המחבר, שלמה פרידלנדר, והודה כי הירושלמי על קדשים שבהוצאתו היה זיוף מהתחלה ועד סוף.

כיום, מקובלת על החוקרים ההנחה שלא היה ירושלמי על סדר קדשים מעולם.