בגמרא כתוב "יש אם למסורת בסכת בסכת בסכות הרי כאן ארבע."
אומר רש"י: "בסכת משמע חדא."
איך מסבירים את זה? למה כשהמילה נכתבה כאן בצורת חסר ("סכת" ולא "סכות") היא נתפסת כלשון יחיד? האם יש בכלל הסבר דקדוקי - לשוני לדרשה הזאת או שחייבים לומר שככה דרשו את הכתוב ואין שום הסבר לדרשה מבחינת כללי הדקדוק?
החברותא שלי רוצה להסביר שכיון שאפשר לקרוא את המילה הזאת כשהיא מופיעה ללא ניקוד "סֻכַּת," היא רומזת בכתיב שלה על אחד, כי הרי "סוכת" היא לשון יחיד. ואף על פי שבניקוד הזה יוצא שהיא סמוכה, זאת אומרת היא מופיעה בצורת סמיכות, לא מפריע לנו הדבר הזה לדרשה.
הגישה הזאת מקובלת עלי. בכל מקרה רציתי לשאול אם יש דעות אחרות בנושא?

אייבי