אחד הרבנים הגדולים התארח בסעודה שלישית אצל הרב'ה מגור האמרי אמת זיע"א. וזאת לדעת, סעודה שלישית אצל גור היא טיש (עריכת שולחן), והחסידים החסונים כל אחד מהם קוטנו עבה ממותני רעהו, אמתיים עוביו ואמתיים רוחבו וקומתו כקומת איש. פושטים הם את הקפעטע וחוזרים ולובשים אותה כשהיא מהופכת, וכך שועטים אֱלֵי קרב לחטוף מעט מהשיריים אשר ישליך להם כ"ק משולחנו הטהור.
כאשר ראה אותו רב מפורסם את החסידים אשר נדחקים ודוחקים זה בזה עד אין הבחן היכן מתחיל גופו של זה והיכן מסתיים ראשו של רעהו, חוורו פניו, והוא נזדעק אל עבר הרב'ה: הלא זו סכנת נפשות!
ענהו הרב'ה בניחותא: לא סַכָּנַת נפשות יש כאן, כי אם תַּקָּנַת נפשות! (כאשר בלשון אשכנז ת' רפה מתחלפת בסמ"ך, ובת קו"ף כבת כ"ף).

באחד השיעורים שבליל שבת בביתו, בחן הרב מרדכי אליהו ושאל את דעת התלמידים אודות הדוחק בשעת מצוה. עניתי וסיפרתי את המעשה הנ"ל דחסידות גור. נענע הרב ואמר אכן כך הדבר, והביא את דברי מרן יוסף חיים בעל הבן איש חי שבשו"ת תורה לשמה סימן קלח:

לחטוף כזית מצה או לולב אם יש בזה מצוה. שאלה, ת"ח אחד נתארח אצל בעה"ב אחד בליל פסח וראה מנהגו של בעה"ב לחלק מצת מצוה לכל בני הבית קודם קריאת ההגדה כדי שיהיה כל אחד מצת מצוה שלו מוכנה לפניו מתחילת קריאת ההגדה ולומר עליה הא לחמא עניא וכל הסדר דרכו של בעה"ב ההוא להביא לפניו סל מלא מצות וכאשר מושיט ידו לחלק להם המצות מתקבצים כולם עליו בבת אחת וכל אחד רוצה להיות זריז לחטוף מנתו בראשונה וכל הזריז לחטוף וליקח בראשונה ה"ז משובח ויאמר להם האורח למה תעשו כן לבוא כולכם בבת אחת וכל אחד ירצה לחטוף מנתו בראשונה מאחר שבעה"ב נותן לכולכם ויש סיפוק לכולכם והותר הרבה עוד אדרבה יותר טוב שתשבו כל אחד במקומו על השלחן ויושיט הבעה"ב לכל אחד מנתו לפניו או תגשו א' א' לפני הבעה"ב ותקחו בנחת ומתון ויאמרו בני הבית להאורח הנה אנחנו עושים כן בשביל חיבוב מצוה להראות כי המצוה הזאת חביבה עלינו וכל אחד רוצה להקדים ליקח במהרה את מצת המצוה ובזה אנחנו מראים ומוכיחים חיבתה אצלינו ויען האורח ויאמר גם אנכי ידעתי שכך כונתכם לטובה אך אעפ"כ כיון דדבר זה הוא מידי דאכילה אם תעשו כן מחזו כרעבנותא גם עוד נמי אפשר לדון לאידך גיסא ולומר שדבר זה הוא אדרבה זלזול במצוה שכל אחד יבוא לחטוף ולא יקחנה בנחת בדרך כבוד והנה שואלים אם יש ממש בדברי החכם האורח הנז' ויעזבו המנהג הזה או"ד אדרבה יעשו כמנהגם עדיף. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה איתא בגמרא דחולין דף קל"ג ע"א אמר רבא בדיק לן רב יוסף האי כהנא דחטיף מתנתא חבובי קא מחבב מצוה או זלזולי קא מזלזל במצוה ופשטנא ליה ונתן ולא שיטול מעצמו אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא אמינא חבובי קא מחביבנא מצוה כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא מימר אמרי הבו לי וכו' ע"ש נמצא אביי קודם דשמע הברייתא של ונתן הנז' הוה פשיטא ליה דאם חטף שפיר עביד דקא מחבב מצוה הוא וליכא למידן ביה לאידך גיסא של זלזול וא"כ השתא בנידון השאלה דליכא האי דינא דברייתא של ונתן נראה דיפה הם עושים להרגיש הבית בקיבוץ כולם בשביל המצוה וכל אחד יזדרז לחטוף מנתו בראשונה כי בזה ניכר ונראה שהם מחבבים המצוה מאחר שבאמת כל כונתם הוא בעבור זאת שרוצים להראות חיבוב המצוה וגם מה שטען האורח דמחזי כרעבנותא זה אינו כיון דאין עושים כן אלא רק בליל פסח הנה ניכר שעושים כן בשביל המצוה לקיים מצות השי"ת אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול מצה בלילה הזאת וכיוצא בזה אמרו בגמרא בפרוסת המוציא בסעודת שבת שטוב לבצוע פרוסה גדולה ולא מחזי כרעבנותא משום דאינו עושה כן אלא רק בסעודת שבת ולא בסעודת החול וזו הלכה פסוקה היא הנה כי כן נראה אלו שנהגו כן בשביל חיבוב מצוה וכונתם לש"ש =לשם שמים= לא יעזבו את מנהגם אלא כה יעשו מידי שנה בשנה כמנהגם הטוב.

- המשך -