(שמות לד, ד) וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.
משה לקח, ולא שהושמו בידו למראית עין.

צריך תמיד מעשה טבעי כדי שיחול עליו הנס. ככתוב: (מלכים ב ד, ו) וַתֹּאמֶר אֶל בְּנָהּ הַגִּישָׁה אֵלַי עוֹד כֶּלִי וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵין עוֹד כֶּלִי וַיַּעֲמֹד הַשָּׁמֶן.

גם משה נצרך בכל נס למעשה:
(שמות ד, ג) וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ.
(שמות ד, ד) שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.
(שמות ד, ו) הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.
(שמות ד, ט) וְלָקַחְתָּ מִמֵּימֵי הַיְאֹר וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה וְהָיוּ הַמַּיִם אֲשֶׁר תִּקַּח מִן הַיְאֹר וְהָיוּ לְדָם בַּיַּבָּשֶׁת.

ומשא מי שאינו יכול אינו משא כלל, שכן כאשר זה יכול וזה אינו יכול, מסייע אין בו ממש.