כג. שניים מתוך ''...שְׁמֹנָה עָשָׂר דְּבָרִים גָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם...'', (ראה רע''ב במשנה שבת פרק א משנה ד ובמסכת שבת דף יג עמוד ב):
1. שני לטומאה הנוגע במשקה עושה את המשקה לראשון לטומאה, ומשקה זה יכול לטמא מאכל.
2 . חכמים גזרו שאם אחד מהמשקים: יין, דם, שמן זית, חלב,טל, דבש או מים (י''ד שח''ט ד''ם) נטמא - הרי שהוא יכול לטמא כלים. הטעם לתקנה זו הוא כדי שלא יבואו לחשוב שֶׁמֵּי-החטאת או המשקים היוצאים מגופם של זב וזבה הם כשאר המשקים הרגילים שאינם מטמאים כלים (מדין תורה רוק ומי רגלים של הזב או הזבה הם מאבות הטומאה, וככאלה הם כן מטמאים כלים. ראה משנה זבים פרק ה משנה יב).
כד. ״שני לטומאה״ שנגע בתרומה פוסל אותה, ואם התרומה הייתה משקה הרי הוא מטמא את המשקה ועושה אותם ''ראשון לטומאה'' (ראה משנה פרה פרק ח משנה ז).
כה. ''שלישי לטומאה'' שנגע בקודשים עושה אותם ''רביעי לטומאה'' והקודש פסול.
כו. קודש שהוא ''רביעי לטומאה'' אינו מטמא יותר.