הדברים שצויינו.
הדברים שצויינו משפיעים על אורכי זמן הלימוד המתאפשרים ללומד.
ר"ל: מי שטרוד בעמל רב לפרנסתו, נוסע לעבודה בריחוק, בטרמפים וכו' וכל שמתאפשר לו בגלל טרדתו הרבה הוא רבע שעה פנויה ביום ואותה הוא מקדיש ללימוד - אינו נופל בשכרו בשמים ממי שלומד כל היום בלי דאגות ובלי טרדה וכו'.. וזה שנאמר בהשאלה מהקרבנות ''אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים'' [1]
(נשים לב למעבר מלשון רבים ללשון יחיד: ''מרגלא בפומייהו דרבנן דיבנה אני בריה וחברי בריה אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו....'').

[1]
''נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה ''אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ'', וּבְעוֹלַת הָעוֹף ''אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ'', וּבַמִּנְחָה ''אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ'' - לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם:'' משנה זו מלמדת שקורבן המוקרב לה' מתקבל לרצון לפני ה' - לפי כוונת ליבו של האדם ולא לפי ערך הקורבן: המשנה מפרטת שלושה סוגי קורבנות שעלותן הכספית שונה משמעותית - אך כולן במעלת ''אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ''. למשנה זו יש נוסח שונה במסכת מנחות דף קי עמוד א, שם לשון המשנה הוא: ''...לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים'' – במקום: ''.. שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם''. הגמרא במנחות על משנה זו אומרת: ''...לא לרצוני אתם זובחים אלא לרצונכם אתם זובחים, שנאמר: לרצונכם תזבחהו. דבר אחר: לרצונכם תזבחהו - לרצונכם זבחו, לדעתכם זבחו''; [כמאמר הפסוק בספר ויקרא פרק יט פסוק ה: '' וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לה' לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ]. גם אצל הנביאים אנו מוצאים שיחד עם הבאת הקורבן צריך גם את עבודת הלב, את התשובה, את החרטה ואת הקבלה לעתיד. שמואל הנביא אומר לשאול: '' וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֗ל הַחֵ֤פֶץ לה' בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל יְהוָ֑ה הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים'' (שמואל א' פרק טו פסוק כב). ישעיהו אומר: ''לָמָּה-לִּ֤י רֹב-זִבְחֵיכֶם֙ יֹאמַ֣ר ה' שָׂבַ֛עְתִּי עֹל֥וֹת אֵילִ֖ים וְחֵ֣לֶב מְרִיאִ֑ים וְדַ֨ם פָּרִ֧ים וּכְבָשִׂ֛ים וְעַתּוּדִ֖ים לֹ֥א חָפָֽצְתִּי:'' (פרק א פסוק יא). הושע אומר: ''כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא-זָ֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹהִ֖ים מֵעֹלֽוֹת'' (פרק ו פסוק ו). בתהילים נאמר: ''כִּ֤י | לֹא-תַחְפֹּ֣ץ זֶ֣בַח וְאֶתֵּ֑נָה ע֝וֹלָ֗ה לֹ֣א תִרְצֶֽה: זִֽבְחֵ֣י אֱלֹהִים֮ ר֪וּחַ נִשְׁבָּ֫רָ֥ה לֵב-נִשְׁבָּ֥ר וְנִדְכֶּ֑ה אֱ֝לֹהִ֗ים לֹ֣א תִבְזֶֽה'' (פרק נא פסוקים יח-יט). על הקשר בין הקורבנות למעשים טובים אנו מוצאים במסכת אבות דרבי נתן פרק ד: ''פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים והיה רבי יהושע הולך אחריו וראה בית המקדש חרב אמר רבי יהושע: ''אוי לנו על זה שהוא חרב מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל''. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: ''בני, אל ירע לך יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים! שנאמר ''כִּ֛י חֶ֥סֶד חָפַ֖צְתִּי וְלֹא-זָ֑בַח וְדַ֥עַת אֱלֹהִ֖ים מֵעֹלֽוֹת'' (הושע פרק ו פסוק ו). שכן מצינו בדניאל איש חמודות שהיה מתעסק בגמילות חסדים. ומה הן גמילות חסדים שהיה דניאל מתעסק בהם? אם תאמר עולות וזבחים – [וכי יעלה על הדעת ש] מקריב בבבל? והלא כבר נאמר: ''כִּ֣י אִם־בַּמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֤ר ה' בְּאַחַ֣ד שְׁבָטֶ֔יךָ שָׁ֖ם תַּעֲלֶ֣ה עֹלֹתֶ֑יךָ וְשָׁ֣ם תַּעֲשֶׂ֔ה כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּֽךָּ'' (דברים פרק יב פסוק יד) ! אלא מה הן גמילות חסדים שהיה מתעסק בהן? הָיָה מְתַקֵּן אֶת הַכַּלָּה וּמְשַׂמְּחָהּ וּמְלַוֶּה אֶת הַמֵּת וְנוֹתֵן פְּרוּטָה לְעָנִי וּמִתְפַּלֵּל שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בְּכָל יוֹם וּתְפִלָּתוֹ מִתְקַבֶּלֶת בְּרָצוֹן ! שנאמר: '' וְ֠דָנִיֵּאל כְּדִ֨י יְדַ֜ע דִּֽי־רְשִׁ֤ים כְּתָבָא֚ עַ֣ל לְבַיְתֵ֔הּ וְכַוִּ֨ין פְּתִיחָ֥ן לֵהּ֚ בְּעִלִּיתֵ֔הּ נֶ֖גֶד יְרוּשְׁלֶ֑ם וְזִמְנִין֩ תְּלָתָ֨ה בְיוֹמָ֜א ה֣וּא׀ בָּרֵ֣ךְ עַל־בִּרְכ֗וֹהִי וּמְצַלֵּ֤א וּמוֹדֵא֚ קֳדָ֣ם אֱלָהֵ֔הּ כָּל־קֳבֵל֚ דִּֽי־הֲוָ֣א עָבֵ֔ד מִן־קַדְמַ֖ת דְּנָֽה: (דניאל פרק ו פסוק יא)''.