על הנחת יסוד זו בניתי את הרעיון

עכ"פ, עצם העניין שחכמי הבבלי התחשבו בדעת הירושלמי כשכתבו את דבריהם, מוזכר בכמה מהראשונים כבר
צריך לקחת בחשבון את המציאות בימים ההם, עת נערכו שני התלמודים, זמן בו עברו תלמידים רבים בין הארצות, כידוע

וכך איתא בתלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק א
אמר ר' מנא כיי דתנינן תמן שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי ר' איש פלוני שמעת