ראיתי שם בתורה מציון בקטע השני שמדבר על הענין של סיני ועוקר הרים, ונזכרתי אימרה יפה של החזו"א שקשורא לדברי שיננא הראשונים. בחור אחד הלך לישיבת פוניבז' לשמוע את משאו של הרב כהנמן זצ"ל בפתיחת הזמן. וסיפר לחזו"א שהרב שאל שלחו מתם סיני עדיף ובכל זאת הלכה כרבה בדרך כלל. והפטיר הרב "שמע מינה שלמדנות היא בכל זאת בעלת ערך".. נענה החזו"א ואמר לאותו בחור (שהינו ת"ח גדול היום, ומפיו שמעתיה) לדעתי התירוץ הוא כך, מדוע באמת עדיפה הבקיאות על העיון האמיתי, מפני שעד שרבה מכריע מסברא בא רב יוסף ומביא על כך ברייתא מפורשת והלכה כהברייתא גם אם רבה טען דברי טעם, אבל כל אותם ויכוחים בין רבה לר' יוסף לא הובאו בתלמוד, שהרי מה טעם לכתוב את הס"ד של רבה שנדחתה, אלא הדבר מובא מיד כתני ר' יוסף או כברייתא עצמאית (ת"ר, תניא, תניא אידך וכדומה). המחלוקות שנשארו בש"ס הן אלו שלא מצא להם ר' יוסף ראיה ובהם ודאי ההכרעה כבעל הסברא...

וזה מזכיר את משלו הידוע של הרב זוין על ההר הגבוה שצריך להגיע לראשו והדרך מלאה אבנים, ר' חיים יטען שאפשר לעקוף את הדרך הרשמית, ר' שמעון יחפור מנהרה תחת לתואי המוכר, החזו"א יסלק אבנים הצידה, והרב שך יקפץ על האבנים, יגיע חבול וזב דם, אבל גם הוא יהיה שם למעלה... (רק מי שמכיר אותם היטב יוכל ליהנות..).