כוונת רש"י היא שמקשה "הא בהדיא קתני לה" כאשר רוצה לדייק משהו ממשנה (כמו אצלינו, לגבי פסול שן וציפורן), ובמשנה אחרת, באותה מסכת או במסכת אחרת, כבר שנוי אותו הדבר.
ו'תרי זימני' שכתב רש"י היינו הדיוק מהמשנה והמשנה האחרת. ופשוט.