שכך הוא פירוש הגמרא: "כיוון דאצריכניה תרתי, אית ליה היכרא" - היינו שכיוון שיש לו שני סכינים, יש לו אפשרות לעשות בהן היכר, מה שלא היה ניתן בסכין אחת. ולא כדמשמע מפשט הלשון שעצם המציאות דב' סכינים היא ההיכר.

ונראה שהכריחו לרש"י לפרש כן, משום שקשה לומר שההיכר הוא בב' סכינים ללא סימן, שהרי אנן עסקינן בחשש שלא ישים אל ליבו בשעת השחיטה עירובי הסכינים, וא"כ מה תועלת יש בשתי סכינים זהות, שהרי בשעת השימוש מן הסתם נקרית רק סכין אחת לפניו, וכמו שאם ישנה רק סכין אחת עתיד לשכוח שימושה הקודם, כן גם עתה שיש שתי סכינים זהות, אך הוא פוגש רק אחת, אין בכך שום תועלת. לכך פירש שע"כ ישנו סימן חיצוני בסכין שיזכיר לו הדבר גם אם הוא יהיה במצב של חוסר מודעות.