מומר לתיאבון, היינו שבכל העבירות או בחלקן, לא ימנע מלעבור עליהן אם הדבר יטריח אותו. כלומר השיקול האם לקיים או לא לקיים כל מצווה, הוא משיקולי נוחות.

אך לעומת זאת המסורתי של ימינו מאמץ לעצמו סל של מצוות שעליהן לא יעבור גם אם יאלץ לסבול קצת, ומה שלא קיבל - דש בו. במקרה הזה, עצם הבחירה הסלקטיבית מונעת משיקולי נוחות, אבל כשכבר קיבל, מקיימה כדבעי.