דיון זה ב"פורום ענייני לשון בדף היומי" נפתח בזו הלשון:
ברש"י מביא כאן את האימרה הידועה שהתורה העידה על כלי חרס שהבלוע בו אינו יוצא מידי "דופיו" לעולם. אם כי הש"מ מגיה דופנו, בדרך כלל זה כתוב כברש"י שלפנינו. מה משמעה המדויק של מילה זו?

בהמשך הדיון נרמז שצודקת הגהת בעל "שיטה מקובצת", ושהנוסח "דופיו" אולי נוצר בטעות המדפיסים (ואולי היה ראוי לומר: המעתיקים).

ובכן, כמה הערות:
א. אין אִמרה כמצוטט לעיל. חִשבו: מיהו הנושא של "אינו יוצא"? [נחזור לכך בהמשך]

ב. המאמר המדובר מופיע פעמיים בתלמוד הבבלי: במסכת פסחים דף ל, ב ובמסכת עבודה זרה דף לד, א.

ג. בכת"י מינכן 95 הנוסח בשתי הסוגיות די דומה:
התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם
התור' העיד' על כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו לעול'
ד. בדפוסים המצויים היום יש הבדל בין הסוגיות: במסכת פסחים "מידי דופיו" ובמסכת עבודה זרה "מידי דופנו".
בדומה לכך יש בעדי נוסח נוספים שבאתר הכי גרסינן (דפוסים ושני כתבי יד).

ה. מה דעתכם על השערה זו:
הנוסח המקורי הוא "התורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם" (כמופיע בכת"י מינכן 95 כנ"ל, ובמקורות רבים (ביניהם: בה"ג, רבינו חננאל, רש"י, רא"ש, רי"ד, ראבי"ה, סמ"ג).
כוונת הביטוי "אינו יוצא מידי דופיו" היא: "כלי חרס נשאר לעולם בפגמו וקלקולו, ללא תקנה" (וכן הביאו במהדורת עוז והדר בשם בעל המכתם).
ברם, הואיל והביטוי לא הובן דיו (אע"פ שהמילה "דופי" מופיעה פעם אחת במקרא: תהלים נ, כ) - "זכה" המאמר ל"תיקון": "מידי דופיו" תוקן ל"מידי דופנו", כי המילה "דופן" מוכּרת ומובנת, וכאן הרי יש לכלי חרס דפנות.
אך עדיין נוסח זה לא הובן דיו, שהרי איזו משמעות יכולה להיות לכך ש"כלי חרס" יוצא, או אינו יוצא, מידי "דופנו"?!
לבעיה זו הוצעו שתי פתרונות:
1. "התורה העידה על כלי חרס ש[האיסור הבלוע בו] אינו יוצא מידי דופנו לעולם".
כלומר, נאלצו לפרש שהנושא חסר מן הספר! [כ"כ בשו"ת פנים מאירות ח"א סימן כד ועוד]
2. תיקון נוסף: הפועל "יוצא" הומר ב"מוציא": "כלי חרס אינו מוציא מידי דופנו לעולם", ויותר קל לפרש שהמושא הושמט מאשר שהנושא הושמט. [לשון זו מופיעה במרדכי, במהר"ם מלובלין ועוד]

ו. ומה דעתכם על השערה זו:
יתכן שהנוסח "דופנו" אינו אלא חלופה שוות משמעות ל"דופיו"; כלומר, "דופנו" - פירושו: "הדופי שלו".
אין נ' זו שורשית, אלא "נו" הוא כינוי קניין חבור.
משל למה"ד:
איטלקי = איטליאני
היש דוגמות נוספות לכך?

ז. אגב, בדיון הנ"ל הוצע, ללא ביסוס כלשהו, שבמילה "דפנוי" הד' היא אות שימוש, וש"פנוי" היא לשון הכאה. המעיין במילונים עבריים ובמילונים לארמית ימצא ששורש דפ"ן מוכר וידוע בלשון חז"ל.


---

מצ"ב שתי תגובות-מסתייגים מהשערה ו':

שלום רב,
לא נראה לי שאפשר להגדיר את נו״ן ככינוי דבוק. יש לו לפעמים תפקיד של ״מגשר״ בין שתי תנועות, כגון
חיפה > חיפני מכיוון שלא כל כך נוח להגות חיפאי. אם באיטליאני הנו״ן היא כינוי, יהיה עלינו לומר שגם קו״ף באיטלקי היא כינוי. התשובה היא כמובן שלא נוח להטות את הבסיס איטל לאיטלי שזה נשמע כשם המדינה באנגלית Italy ולכן הכניסו עיצור בין הבסיס לסופית שם התואר.
שבת שלום
יצחק שלזינגר

מאת שלום כהן אזוג
...ראה קישור זה למה בכלל קיימת המלה איטלקי. עכשיו למה יש איטליאני? כך דרך הלשון כשמוסיפים את י' הנסבה בתיבה שמסתיימת בקמץ שאם לא מוסיפים ת' מוסיפים נ. לכן יש אמריקני, תורני, איטליאני, חיפני, בישני, וכו'. כל זה כאמור רק עם י הנסבה, ובודאי שלא ניתן לגזור על זה שנאמר סוסנו במקום סוסו.