לדמותו של רענן

רענן ז"ל נפטר ביום שבו כל עם ישראל סיים, במסגרת הדף היומי את מסכת מכות. קברו אותו ממש בזמן שהרבה מאד עסקו במסיבת סיום המסכת, מסכת המסיימת במילים הללו, "בלשון הזה אמרו לו: עקיבה נחמתנו, עקיבה נחמתנו"
ראוי להתבונן: למה דווקא בלשון הזה "עקיבה" ולמה דווקא "עקיבה נחמתנו" ומהי הכפילות "עקיבה נחמתנו, עקיבה נחמתנו"
מסיבת סיום "המסכת הקדושה מכות של רענן שמעון ז"ל שנחגגה בשירה שהיתה מעורבת מקולות של בכיה ואמונה, ובמילים של הודאה ותפילה.... גם מסכת זו מסתיימת במילים הללו: "בלשון הזה אמרו לו: עקיבא נחמתנו, עקיבה נחמתנו".
הגמרא לפני כן מספרת שני סיפורים על חבריו התנאים של רבי עקיבה.
סיפור אחד: היו רבן גמליאל רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא מהלכים בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכים ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הללו גויים שמשתחווים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים, יושבים בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלקינו שרוף באש, ולא נבכה? אמר להם: לכך אני מצחק, ומה לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אתת כמה וכמה.
סיפור שני: שוב פעם היו עולים לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים, קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הם בוכים ור''ע מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו (במדבר א' נ"א): והזר הקרב יומת, ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה. אמר להם לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיה ח' ב'): "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתוב (מיכה ג', ב'): לכן בגללכם ציון שדה תחרש. בזכריה כתוב (זכריה ח' ד'): "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם" עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת, בלשון הזה אמרו לו: "עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".
חבריו של רבי עקיבה ראו את שאלתו של איוב בעל יסורים: "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" זועקת לפניהם במציאות הכואבת והמיוסרת של עם ישראל, בדור שמיד אחרי חורבן בית המקדש. רומי המחריבה את ירושלים מתבססת בהתפתחות הכלכלית של שווקיה, וקול צהלתה והשפעתה נשמע לכל העולם "מאה ועשרים מיל". איך יתכן שרשע וטוב לו כל כך, התחילו בוכין. ורבי עקיבה משחק.
ושוב חבריו של רבי עקיבה רואים שועל יוצא מבית קודשי הקודשים, ונזעקת לפניהם שאלת: צדיק ורע לו, איך יתכן שבמקום המקודש ביותר שועלים הולכים בו? והתחילו בוכים ורבי עקיבה מצחק.
חבריו רואים את המציאות העכשווית והיא זועקת ובוכה... אבל רבי עקיבה לא רק שאינו בוכה אלא כבר מתוך היסורים הוא רואה את הגאולה, בתוך צהלתו של הרשע וטוב לו, הוא רואה את מפלתו, ומתוך החורבן והיסורים של ישראל הוא רואה את הגאולה. שני נביאים מבית ראשון ובית שני מצטרפים לרבי עקיבה לעדות אחת על הגאולה. למרות שלעדות מצטרפים שניים רק אם הם נמצאים יחד, כי רבי עקיבה כשמו "עקיבה" במשמעות עקיבה וסיבוב, הוא תופס ורואה מההתחלה את הסוף, הוא רואה במבט אחד את הגלות והגאולה, כיצד הרשע מצליח כדי להתרסק וכיצד היסורים הנוראים של נער צעיר יתהפכו ויתגלו לעיניינו לעתיד לבוא בדמות: "ילדים וילדות משחקים ברחובות ירושלים".
אכן היה מקום למסיבה גדולה... סיום מסכת מכות הקדושה של רענן שמעון היקר זכרונו לברכה.
חבר של רענן שהמתין בחוץ בזמן הקבורה, סיפר בעיניים כואבות ומתגעגעות, כיצד כל החברים נכנסו אליו אחד אחד להיפרד מרענן והוא בשלוות נפש ואמונה תמימה ומשלימה עם המצב... התחבר לשירת האמונה וההודאה בהלוויה ובדמותו של אביו שניצח על המקהלה.
מסכת עמוקה של יסורים, שנלמדה לעומק עם כל התוספות, והתקבלה יחד בבכייה ובמבט של אמונה והודאה, שנזכה לראות בנחמה הכפולה הגדולה, איך מתוך רשע וטוב לו מגיעה מפלתו ואיך מתוך יסורי הצדיק ורע לו, מגיע צחוק הגאולה.
שנזכה לראות "ילדים וילדות משחקים ברחובות ירושלים, ולהתחבר לקריאתם של חברי רבי עקיבה "עקיבה נחמתנו עקיבה נחמתנו"
אלי גרינולד