נדמה לי שיש בלבול בציבור הכללי ביחס לסיפור בנות מדין בשיטים, מה בדיוק היה החטא, מה היתה הבעיה לפתור העניין מה היה העונש וכיצד נמצא לבסוף הפתרון.

סדר הדברים הוא כך:

בנ"י יצאו לטייל בשווקי מדיין כמתואר אצלנו בדף, שם הם כמתואר אצלנו שתו יינן של בנות מדיין ומזה התגלגלו לתאוות זנות עימן ומזה הגיעו לע"ז לפעור.

מה היה המצב ההלכתי באותו הזמן?
כל המעשים שלעיל היו מותרים מלבד הע"ז לפעור
כלומר למרות שברור שיש כאן תהליך של התדרדרות מאד ברורה ואף מחוייבת לאדם הרגיל לא היה שום גדר וסייג שיכל להציל נערי ישראל מלהגיע לחטא החמור של הע"ז שהרי כל המעשים שנעשו לפניו היו מותרים לחלוטין!

לכן גם מרע"ה לא ידע למצוא שום פתרון לבעיה וכל שנותר לו היה רק לדון בב"ד את אותם גברים שהיו עדים שעבדו ע"ז בפועל, כך נאלץ מרע"ה להוציא להורג 24000 מבחורי ישראל (זוהי המגפה) הייאוש שאחז בו היה נורא- היה מחוייב להוציא להורג מחד ומאידך לא היה לו כל אפשרות להציל את בחורי ישראל מלהגיע לאותו גורל איום.

עד שבא פנחס
פנחס טען שחייבים לעצור את הבעיה בשורשה אף ששם העניין עדיין 'מותר'- למנוע מצב של תאווה גדולה כלפי בנות מדין וממילא לא יגיעו מכך לע"ז.
לצורך כך השתמש פנחס בכלי שנקרא 'תושב"ע', בניגוד למשה שהיה רגיל לפעול לפי התורה שבכתב או לפי דברי ה' בלבד, פנחס הבין שאין העולם יכול להתקיים על כך בלבד וחייבים לתקן תקנות ולגזור גזרות כדי שתוכל התורה להתקיים.
לכן חידש פנחס שמצב הדור מחייב להרוג את בועל הארמית (ולא מן הדין אלא להצלת הדור כאמור)
האם דין זה היה חייב להמסר למשה מסיני?
וודאי שלא, הרי כך אמרו חז"ל שניתן להלקות ואף להרוג לצורך תקנת הציבור (והלקו אף מי שבא על אשתו בחוסר צניעות), וודאי שכך היה המצב באותו דור שרבים מבחורי ישראל נהרגו על עניין זה שתקנה זו היתה מחוייבת היא.
כך נבין גם למה לא משה ולא אחד מדייניו לא קם לקיים 'דין זה' וזאת כיוון שהיה צורך ביצירתו של האיסור, שתוקפו הינו לא מדאו' אלא מ'דרבנן' בלבד.
ב"ה תקנתו של פנחס הצליחה והמגפה נעצרה שהרי כעת כשהיתה גזרה על בנות מדיין ממילא לא הגיעו כלל לאיסור הע"ז