לא הבנתי כל כך את דבריך:
האם אתה לא מקבל בכלל אפשרות שיש כזה דבר של "מדרש יוצר" [היינו: שחכמים ניגשו לפסוקים באמצעות י"ג מדות ודרשו ו"יצרו" הלכות]?

ראה כאן קצת מקורות בנושא זה.

ואוסיף למקורות אלו את דברי הנצי"ב ("העמק דבר" לספר ויקרא, פתיחה):
אמנם ודאי הרבה דרשות יש בספרא שהעלו התנאים מדיוק המקרא (...) דרשות כאלה נקראו פשט המקרא לפי הבנת הלשון בדיוק (...) כך טוב לראות בס' ויקרא מקור מוצא הלכות רבות שבתלמוד.

ולגבי מה שכתבת בנוגע לרמב"ם, ראה את דברי הרמב"ם (הקדמה לפיהמ"ש):
כל הדינים הקבועים בתורה נחלקים לחמשה חלקים:
החלק הראשון, הפירושים המקובלים ממשה שיש להם רמז בכתוב או שאפשר ללמדם באחת המדות, וזה אין בו מחלוקת כלל, אלא כל זמן שיאמר אדם קבלתי כך וכך מסתלק כל וִכּוּחַ.
החלק השני, הם הדינים שבהם אמרו שהם הלכה למשה מסיני, ואין עליהם ראיה כמו שאמרנו, וגם זה ממה שאין בו מחלוקת.
החלק השלישי, הם הדינים שנלמדו באחת המדות, ובהם נופלת מחלוקת כמו שאמרנו, ונפסק בהם הדין כדעת הרוב לפי הכללים שהקדמנו (...) ולא תפול מחלוקת ומשא ומתן אלא בכל מה שלא שמענו בו קבלה (...)והחלק הרביעי הם הדינים שקבעום הנביאים והחכמים שבכל דור ודור על דרך הגדר והסייג לתורה (...) והם שקוראים אותם חז"ל גזרות. וגם בהם יש שתהיה מחלוקת (...)
והחלק החמישי הם הדינים שנעשו בדרך העיון להסדרת הענינים שבין בני אדם, דבר שאין בו הוספה על דברי תורה ולא גרעון, או בענינים שהם מפני תקון העולם בעניני הדת, והם שקוראים אותם חכמים תקנות ומנהגות. ואסור לעבור עליהם בשום פנים הואיל והסכימה עליהם כל האומה.

ובהלכות ממרים פרק א הלכה ב:
כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה שנאמר לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (...)
אחד דברים שלמדו אותן מפי השמועה והם תורה שבעל פה.
ואחד דברים שֶלְמָדוּם מפי דעתם באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן ונראה בעיניהם שדבר זה כך הוא.
ואחד דברים שעשאום סייג לתורה ולפי מה שהשעה צריכה והן הגזרות והתקנות והמנהגות.
כל אחד ואחד מאלו השלשה דברים מצות עשה לשמוע להן, והעובר על כל אחד מהן עובר בלא תעשה.

ובהקדמה למשנה-תורה:
(...) גם יתבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה בפירוש (...)
וכן יתבאר מהם המנהגות והתקנות שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור כמו שראו בית דין של אותו הדור (...)
וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קיבלום ממשה ודנו בהם בית דין של אותו הדור במדות שהתורה נדרשת בהן. ופסקו אותם הזקנים וגמרו שהדין כך הוא.
הכל חיבר רב אשי בגמרא מימות משה ועד ימיו.