ושמא יש להמשיך את המובאה מיומא ט ע"ב, ששם נאמר בפירוש שאפילו עם רבי אלעזר, מרא דארעא דישראל, לא היה ריש לקיש מדבר באופן ישיר, מרוב שהקפיד על בחירת בני שיחו. ואם כן מובן מדוע הקשה את הקושיה כשהוא שוכב על בטנו, בלא לדבר ישירות אל רבי אלעזר. (וכן כתב הרב מרגליות בספרו ניצוצי אור)

ועוד, שמא היה הדבר מיד לאחר המעשה המסופר במנחות צג ע"ב, שהקפיד ריש לקיש על רבי אלעזר כיון שלא אמר שמועה בשמו.
וכן מצינו שכעס ריש לקיש על רבי אלעזר כיון שחשב שאמר סברה ששמע מרבי יוחנן בלא שהזכיר את שמו של רבי יוחנן עליה (מכות ה ע"ב)
(אך ייתכן כי רבי אלעזר לא אמר את השמועה בשמו, כיון שמצא לה מקור קדום באיזו משנה או ברייתא, וכפי שמצינו ביבמות לו ע"א: 'אמר רבי אלעזר: אפשר איתא להא דריש לקיש, ולא תנן לה במתניתין?'. ולגבי רבי יוחנן הרי מצא תניא דמסייע לכל דבר שאמר. ואכמ"ל)