יש להבדיל בין החובה העקרונית לברר ככל הניתן תמיד,
לבין ההתנהגות למעשה, כאשר קשה מאוד ללמוד תמיד את כל הסוגיות לעומקן, וגגם לחזור עליהן. ק"ו למי שלא בר הכי לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא.

ואגב מ"ש לגבי פסיקת הרמב"ם מתוך היד החזקה, אה"נ גם בזה שייך 'תנאים מבלי עולם", כדברי שו"ת הרא"ש כלל לא סימן ט, הובא בהקדמת הכסף משנה ועוד:

"וכן טועים כל המורים הוראות מתוך דברי הרמב"ם ז"ל ואינן בקיאין בגמרא, לידע מהיכן הוציא דבריו, טועין להתיר האסור ולאסור את המותר. כי לא עשה כשאר המחברים, שהביאו ראיות לדבריהם והראו על המקומות היכן דבריהם בגמרא, ומתוך זה יכול לעמוד על העיקר ועל האמת. אבל הוא כתב ספרו כמתנבא מפי הגבורה, בלא טעם ובלא ראיה, וכל הקורא בו סבור שמבין בו ואינו כן, שאם אינו בקי בגמרא, אין מבין דבר לאשורו ולאמתו, ויכשל בדין ובהוראה. לכך לא יסמוך אדם על קריאתו בספרו לדון ולהורות, אם לא שימצא ראיה בגמרא. וכן שמעתי מפי אדם גדול בברצילונה , שהיה בקי בתלתא סדרי, ואמר: תמהתי על בני אדם שלא למדו גמרא וקורין בספרי הרמב"ם ז"ל ומורים ודנים מתוך ספריו וסבורין שיכירו בהם. כי אמר: אני מכיר בעצמי, כי בג' סדרים שלמדתי, אני מבין כשאני קורא בספריו, אבל בספריו בהלכות קדשים וזרעים, אינני מבין בהם כלום, וידעתי שכך הוא להם בכל ספריו. נאום הכותב, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל".

מיהו האדם הגדול בברצילונה, הרשב"א או הרא"ה?