זה שהר"י מיגש (לאחר שר"פ ביאר העניין) הצליח לדייק כן מהברייתא כלל לא מסביר למה רבא לא הגיב כלל לשאלתו, אחרי הכל מזה שרב יימר לא דקדק כך בבריתא מוכח שניתן גם להבינה בפשטותה- שכל הסכמת חבר אנשים מחייבת את המסכימים ובני העיר הם רק דוגמה ולא בדווקא.

ע"כ נראה שהשבח של ר"פ לכך שלא ענה רבא הינו חלק מההסבר לשאלת רב יימר, ששאל 'למה לא יחייב את כל החבורה ההסכמה שבינהם?"
והתשובה הינה "כמו שלא מצופה מרבא להתייחס לכל אמירה הנזרקת לידו ע"י אחד מתלמידיו ואין דבריהם מכריעים דעתו אלא דעתו היא הקובעת בלא תלות בדעת התלמידים וסברותיהם, כך גם בענייני מסחר, במקומו של רבא, אין דברי הסוחרים כלום למול דעתו ואם הוא מחליט שההסכם לא תקף הריהו בטל מעיקרא".
כעין אומרם ז"ל "דברי ב"ש במקום ב"ה אינה משנה". כלומר כאשר ברור לגמרי למי נתונה סמכות ההכרעה במקום אז דברי כל האחרים בטלים ועומדים ולא אומרים ששומעים את שניהם ורק מכריעים כגדול אלא נחשב שהקטנים כאילו לא דיברו כלל (ולכן לא ענה רבא לרב יימר ולכן כלל לא תפס ההסכם בין הטבחים שהרי הינו כאילו לא היה).