כד הוינא טליא היה המעשה, ובעיצומו של יום הכיפורים היה.

והנה, בעצם היום הקדוש, כשהקהל כולו אחוז ברטט ובאימה, באמצע חזרת הש"ץ של מוסף היום, נעצרה בחריקה מכונית מפוארת על המדרכה, על יד בית הכנסת.

עצם הרעש של נסיעת מכונית דיו היה כדי להתמיה, אולם ב"ה יש יולדות גם ביוה"כ, ולפעמים נאלצים אנשי רפואה לאוץ לטפל באחד מן הצמים שנזקק לפינוי לבית חולים, ועדיין - ראשי כולם הופנו לעבר הכניסה.

והנה, מהמכונית המפוארת שאינה אמבולנס, יצא גבר לבוץ בחליפה יקרה, תוך שהוא משליך מפיו סיגריה בוערת ומקיים בה את מאמר הכתוב - ישופך עקב.

שתיים-שתיים דילג על מדרגות בית הכנסת, נכנס אל האולם, חצה את כל אולם התפילה לאורכו, ועלה במדרגות אל ארון הקודש.
כשהגיע אל ההיכל, הסיט את הפרוכת, תחב קמעא את ראשו פנימה, וצעק:

"תודה!"

סב על עקביו, ופנה לצאת מבית הכנסת.

הקהל היה המום כולו. הראשון להתעשת היה רב הקהילה, הרב קראצמעך, שמיהר לרדוף אחרי הגבר. זה נכנס למכוניתו וכמעט והתחיל לנהוג כשראה א הרב, על טליתו המשתרכת מאחוריו ונשימתו הקצרה.

- ? פניו של הגבר אמרו שהוא אינו מבין מדוע בא הרב אחריו.

- מה זה היה? שאל הרב.

- המממ אמר הגבר. מכיר את הקניון עם הגשר, בכניסה לעיר?

- כן.

- מכיר את פרוייקט המגורים הגדול עם שלושת המגדלים, על יד הכיכר?

- אהה

- ובכן, אלו, כמו גם עסקים רבים נוספים - שלי.

- ו...? שאל הרב

- צריך להגיד תודה, זה הכל ממנו - אמר הגבר והפנה את אצבעו למעלה - אז באתי להגיד תודה. פעם בשנה אני בא להגיד תודה.

- אין צדק בעולם, מלמל הרב. אני קם בחצות לתיקון, משכים לטבול לפני וותיקין, בי"ת-ה"א-בי"ת, ומה אני? גורנישט עם קצת משכורת של מורה בת"ת. וזה? נו ריבוינעשעלעוילעם, זה מה? שלוש פעמים ביום במניין, והוא - פעם בשנה...

- ראה, אמר לו הגבר כשהוא מכניס את המכונית להילוך, אתה פשוט מנג'ז!

ונסע.