בדין בו מעורבים באותו עניין שלושה בעלי דין :

א. כאן, בשור שדחף את חבירו לבור:
שלושת בעלי הדין: בעל השור, בעל הבור, בעל השור הניזק.

ב. בקידושין דף טו עמוד א "מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מניין שמוציאין מזה ונותנין לזה":
שלושת בעלי הדין: המלווה, לווה ראשון, לווה שני.

ג. בכתובות דף צג עמוד א: "מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שָׁלשׁ נָשִׁים וּמֵת, כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ מָנֶה וְשֶׁל זוֹ מָאתַיִם וְשֶׁל זוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה, חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה...."
שלוש בעלות הדין: שלוש אלמנות מאותו בעל.

נזכיר שזו היא הסוגיא שנפתרה ע"י הרב פרופ' אומן -זוכה פרס נובל יחד עם פרופ' מיכאל משלר ז"ל (איתו זכיתי לעבוד וגם זכיתי להיות מבין השמונה הראשונים ששמעו ממנו את הפתרון כששבו משוויץ. את מסקנתם שזהו הפתרון קיבלו בנסיעה ברכבת שם...). ראה כאן בפורטל קישורים לסוגיא.
כמו כן, נזכיר שבסוגיית "מי שהיה נשוי שלוש נשים..." יש מחלוקת גדולה כיצד יש לבצע את חלוקת העזבון בין שלוש הנשים, מחלוקת עליה אמר הרי"ף (סוף תקופת הגאונים והראשון לראשונים):
" הא מתני' וגמרא דילה שקלי וטרו בה קמאי ז"ל ולא סלקא להון כל עיקר וכיון דחזו דלא סליקא להו כהוגן הדרי לשקול הדעת ופסקי הלכתא דפלגין לפום ממונא וסמכי להאי סברא על מימרא דרבי דאמר אין אני רואה דבריו של רבי נתן באלו אלא חולקין בשוה וקא פרישו להא דא"ר חולקין בשוה שהוא לפי מעות והדין סברא כי מעיינת בה בגמרא משכחת לה פריכא ולא סליק אליבא דגמרא כל עיקר ולא אליבא דמתני' דבהדיא..." (רי"ף מסכת כתובות דף נא עמוד א).