אחר הדברים שבאו באשכול זה נתקן כך:
הנהגתו הקבועה של רבי היתה כמבואר סגפנות והנזרות מהנאות העולם הנהגה זו יש בה הגנה גדולה על האוחז בה וע"כ מופרש הוא מעבירות רבות המופיעות בתורה ובפרט מחטאי הערווה.
לאדם פרטי אכן יכולה להתאים הנהגה זו ולמעשה אם האנשים הפשוטים רואים בנשיאם העשיר כקורח הנהגה של צניעות והסתפקות במועט הרי שהדבר מגן על כל הדור שלא ינהו אחר הנאות השווא של העוה"ז, שנושאים ק"ו בעצמם "רבי שעשיר גדול הוא שומר על צניעות ולא מבזבז ממונו על שטויות, אני לא כ"ש!"

אומנם כלל הציבור על פי רוב לא יכול להתמיד בהנהגה זו וע"כ מצויים בו הפיתויים לחטוא בחטאי התאווה ששורשם הינו אי ההנזרות משמחה ותענוג.
על כן מדברת התורה גם לרבדים הללו של העם ומדריכה אותם כיצד להתמודד עם אשליות היצר.
ראשי הדור התורניים מצווים בלימוד ההנחיות הנ"ל והוראתן לציבור.
לכן היה חשוב שרבי ישנה מהנהגתו הסגפנית ויטעם מטעמה של התענגות "סתמית" ואף "טיפשית" כדי שיוכל לבאר לעצמו ולדורו כמה שטות יש בעינוגים אלו וכיצד לא ליפול דרכן לחטאים הקשים ביותר.

הגיע היום ורבי ערך חתונת פאר לבנו והוציא עליה 240000000 דינרים, מסתבר שכאן לא הכל היה לשם דברים "נצרכים בלבד" ועכ"פ היה נראה לדור ש"הותרה הרצועה" ואף רבי החל לנהוג בעינוגי יתר ולכן היה חשש שהגנתו של רבי על הדור תעלם... אומנם רבי כנראה סבר שסעודה זו מתאימה רק לעשירים ואותם שלדידם סעודה זו אין בה עונג מיוחד שאינם רגילים בו ,ולכן במוזמנים היו אנשים דוגמת "בן אלעשה העשיר הגדול" בלבד ולא כדוגמת בר קפרא שלדידו 40 קילו קמח זה "מציאה גדולה".
ע"ז אמר בר קפרא שיגידו האנשים שאם "לעוברי רצונו של רבי ,ומענגים עצמם- כך" הרי שאנשים פשוטים וצנועים בד"כ בחייהם כ"ש שיש להזמינם ולא יתקלקלו" ורבי אכן נאות לקבל טענה זו. וכך סיכם ב"ק- שאם לסגפנים כרבי יש התר בעונג כזה בעוה"ז אע"פ שיש בו חשש חטא, כ"ש שיוכלו להתענג ביותר לעוה"ב שבו לא יהיה חשש שהעונג יביא למכשול.
ב"ק החליט שכעת (אחרי שנפוצו בדור השמעות על הסעודה של רבי הסגפן) רבי צריך לברר לעצמו ולדורו הכלים למלחמה ביצר גם אצל אנשים העוסקים בעינוגים ולא רק בצניעות ותכנן כיצד יביא את רבי לעסוק בצדדים של התורה שלא עסק בהם עד הנה לרום מעלתו ופרישותו- חטאי התאווה.
במהלך הסעודה שואל ב"ק את רבי מאי תועבה?
כל הסבריו של רבי שעדיין היה אחוז בסיגופיו לא הועילו לתכלית וע"כ מציע ב"ק שיאחז בהנהגה שיש בה "תעות" וסטיה מדרך העולם וירקד בפניו (לי כוונתו בפני ולא בשבילי ולא בציוויי) כאן החל רבי לבברר השטות שבתאווה לשנות מהטבע הרגיל ולעשות ההפך (במקום ריקוד אשה לגבר רוקד גבר לגבר) כמובן שבהקשר הזה זה נראה חסר תאווה כלל ובעצם זו התכלית-להראות כמה טעות יש וכמה חוסר יופי והתאמה אמיתית בחיבור גבר- גבר.
במעשה ריקוד זה למד רבי בעצמו ולימד לכל הסובבים האמת נגד אשליית היצר (ונראה שהיה מחוייב בכך מצד שכאמור הגנתו פחתה עקב סעודתו).
כיוון שנצרך ריקוד זה ללימוד כוונת התורה באומרה "תועבה תועה אתה בה" לא היה כאן שום פגם בכך שעשה זאת רבי לב"ק, שדומה זה למקרה שהרב מלמד הלכות שחיטה ושוחט לשם כך תרנגול של התלמיד.

השאלה השניה הינה מהו תבל?
כאן דוחה התורה האשליה שמקור ההנאה ישנה דבר מה בהנאה עצמה, ב"ק ורבי בררו לעצמם ולסובבים ההבל שבאשליה זו בדרישה המוזרה והמקוממת שדווקא אשת הנשיא תמזוג לב"ק (כולם התלחשו מסביב "מה הקטע, מה אכפת לו שאחד המשרתים ימזוג?") ובכך קבע בנפש הסועדים היסוד החשוב "מה אכפת מנייו ההנאה?"
בשלישית התברר הפתרון לאשליית הנוסטלגיה- "נסיון לשחזר הנאה אבודה בעבר"
דבר זה התקיים ע"י ששוב ביקש ב"ק שיעשו לפניו אותו הדבר כמו מקודם, כיוון שהיה בכך דבר מוזר התחליו לחשושים "יאללה מספיק קיבלת פעם אחת תמשיך הלאה" וכד' ושוב פעם התברר הפתרון לאשליית היצר.