גמ' תניא ר' יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה שנאמר {שמות ד-כד} ויפגשהו ה' ויבקש המיתו אמר רבי ח''ו שמשה רבינו נתרשל מן המילה אלא כך אמר אמול ואצא סכנה היא שנאמר {בראשית לד-כה} ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים וגו' אמול ואשהא שלשה ימים הקב''ה אמר לי {שמות ד-יט} לך שוב מצרים אלא מפני מה נענש משה מפני שנתעסק במלון תחלה שנאמר {שמות ד-כד} ויהי בדרך במלון

רש"י
מפני שנתעסק במלון תחלה. ואח''כ במילה והיה לו להתעסק במילה תחלה ואותו מלון סמוך למצרים דלא היה סכנה ואותו התינוק לא היה באותה שעה אלא בן שמונה ימים:
ר"ן
שנתעסק במלון תחלה. שנאמר בדרך במלון דמשמע דמיד שבא מן הדרך נתעסק במלון והיה לו למול מתחלה וכ''ת היאך ימול כיון שהיה לו עדיין לצאת בדרך י''ל דאותו מלון סמוך למצרים היה ובאורחא פורתא ליכא סכנתא:

פרישה יורה דעה סימן רס
(ו) אף על פי שהיה בדרך. פירוש והוצרך ללכת ולימול ולילך הוא סכנה לתינוק בדבר כדפירש רש"י (שמות ד כד) אפ"ה נענש דה"ל למול ולשהות אשתו עם בנו הנמהל בדרך או בביתו:

האחרונים תמהו על דברי הפרישה שהרי הטעם שנותן לעונשו של משה שונה לכאו' מהטעם המבואר בגמרתנו (עכ"פ כפי שפירשוהו הר"ן והמפרש) וא"כ מה ראה הפרישה לשנות מדברי הגמרא?

ונ"ל שדבריו הנפלאים מכוונים לאמת ויש בהם יישוב לקושיה גדולה שיש בפשט התורה:
בשמות פרק ד' פס' כ' כתוב כך:
{כ} ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה האלהים בידו:
ואילו בפרשת יתרו כתוב כך:
{ה} ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלהים: {ו} ויאמר אל משה אני חתנך יתרו בא אליך ואשתך ושני בניה עמה:

ובכן האם משה לקח עימו את אשתו וילדיו למצרים או השאירם אצל חמיו במדין?
עונה על כך הפרישה (בקריאה נפלאה וחדשה בגמרא) שאכן משה לקח עמו את אשתו ואת בנו שהיה פחות מ8 ימים בצאתם לדרך למצרים ולא רצה להתעכב ולמולו במדיין שהרי בכך היה מעכב גאולת ישראל (שהיה צריך להשאר עד שיהיה בן 8+ ג' ימים כדי זמן שהתינוק מסוכן בדרך) אומנם בהגיעו למלון הראשון הסמוך למדין נמתחה עליו מידת הדין כיוון שהיה המקום מוגן וניתן היה להשאיר שם את התינוק עם ציפורה ובכך להרוויח גם מילה בזמנה וגם אי עיכוב הגאולה, מידת הדין וודאי חלה דווקא במקום שניתן היה להשאיר בו התינוק ללא חשש וע"כ מיוחסת ל"מלון".
משה רבינו הבין הרמז ואכן לאחר מילת התינוק השאירו עם אחיו ואימו באותו מלון ואילו הוא המשיך לבדו למצרים. ציפורה המתינה במלון עד שבנה הבריא וחזרה עם הילדים לאביה כיון שמדין היתה סמוכה אליהם ואילו המסע למצרים ארוך ומסוכן יחסית לאשה עם שני ילדים קטנים.
בכך פטר הפרישה אותה שאלה שהתחבטו בה גדולי הראשונים ביחס לסתירת הכתובים.