לפי האמרו מובנת המשנה בכה ע"ב והגמרא שעליה:
מתני' נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה שאני אוכל ושאני שותה ושכח ואכל ושתה אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה ראה אותן אוכלין תאנים ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהן אחרים בש''א הן מותרים ומה שעמהם אסורים ובה''א אלו ואלו מותרין:
גמ' תנא כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרות היכי דמי שבועות שגגות כגון רב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב והדין אמר שבועתא דהכי אמר רב דכל חד וחד אדעתא דנפשיה שפיר קמישתבע:

שלפי האמור האיסור בשבועה הינו "לתלות שיקרו באמיתות ה' " ובכך להראות שלט מאמין באמיתת מלכות ה'.
ברור א"כ שאדם שהיה בטוח שדבריו אמת הם ואמר שמבחינתו זה אמת "כאמיתת מלכות ה' " אין בדבריו בעיה שהרי לא תלה אמיתת ה' בשקר אלא באמת.