|
|
נושא זה קשור לנושא רחב של "האם המשנה נכתבה" ואולי בהזדמנות נאריך. לעת עתה, הנה דבריו של ליברמן (יוונית ויוונות בארץ ישראל, עמ' 217): מאחר שאין אנו מוצאים בכל הספרות התלמודית שספר המשנה נבדק פעם במקרה של פלוגתות או ספיקות בעניין גירסה מסוימת, אנו רשאים להחליט בביטחון גמור שהחיבור לא פורסם בכתב (...) מצד שני ידוע אל נכון, שהחכמים היו להם הלכות ופירושים כתובים. הלכות אלו נכתבים ב'מגילות סתרים' (כלומר מגילות פרטיות) (...) פסקיהם ופירושיהם של החכמים נכתבו בידי תלמידיהם בפנקסים או על הכותל. הואיל וכל הכתבים האלו היו בבחינת רשימות אישיות, היתה סמכותן ההלכתית מועטת. אילו היה חכם מגלה במהלך המשא-ומתן את רשימותיו לא היה תוקפן מרובה יותר מדבריו שבעל-פה, אופיין של הרשימות שנכתבו על פנקסים, או על הכותל, מראה בבירור (...) שהועלו בכתב רק לשימושו של כותבם. אנו מגיעים עתה לידי מסקנה, שהמשנה לא פורסמה בכתב. אבל יש לנו ראיות מספיקות כדי לקבוע שפורסמה בדרך אחרת. קיימת היתה (...) מהדורה סדוּרה וקבועה של המשנה, שנשנתה על-ידי התנאים בבית-המדרש. התנא (=השונֶה) למד על-פה פרקי-משנה מסוימים, ולאחר מכן היה חוזר עליהם בבית-המדרש בפני גדולי בעלי-ההלכה. 'תנאים' אלו תלמידים היו, שנבחרו לתפקיד זה בשל כוח-זכרונם המיוחד, אף-על-פי שלא תמיד היו מצוינים בבינה יתירה. החכמים תיארו 'תנאים' אלו ואמרו: 'רטין מגושא ולא ידע מאי אמר. תני תנא ולא ידע מאי אמר' (לוחש האמגוש ואינו יודע מהו אומר. שונה התנא ואינו יודע מהו אומר). ובאמת ככל שהתנא היה עני בדעת יותר, כן היה נוסחו מהימן יותר; הוא לא נחשד 'לתקנו' על דעת עצמו. אמנם, אלבק (מבוא למשנה, עמ' 115) חולק לחלוטין: נתברר לנו שאין הוכחה משום מקום, שהמשנה לא נערכה בכתב, וכל זמן שאין הוכחה כזאת, טבע הדברים מחייב לומר שהמשנה נסדרה בכתב, כדי שלא תשתכח. ולהלן בפרק ז' נברר, שכבר לפני האמוראים היתה המשנה עם השלמות בסוף המסכתות והפרקים, ועם דילוגים מתיבה לתיבה על ידי הדומות, ודבר זה מוכיח שהמשנה נכתבה. וגם אפשטיין (מבוא לנוסח המשנה, ב, עמ' 703) אוחז בדעה זו: משנת רבי נכתבה בוודאי על ידי "התנא" שלו, רבי יצחק בר אבדימי (ר' יצחק רובא). וכך נכתבו גם רובן של הברייתות ואלון (המשפט העברי, א, עמ' 201, הערה 169) העיר: גם אם נכתבה המשנה מיד עם חיבורה על ידי רבי יהודה הנשיא, עדיין המשיך הלימוד בציבור ובישיבה להתנהל על-פה ולא מתוך הכתב, ובמשנה הכתובה לא עיינו אלא בשעת הצורך, בשעת ספק או שכחה. וכך גם הרב ראובן מרגליות (יסוד המשנה ועריכתה, עמ' יט): משנה ברורה זו היתה לנחלת כל התלמידים שהעתיקו אותה לשנותה בבתיהם, אבל במתיבתא למדו גם הלאה על פה ואך בהיות להם ספק במשנתם יצאו חוץ לבית מדרשם ועיינו במגילותיהם ולכן נקטו פוק עיין במכילתך (...) ולכן לא השתמשו בסגנון "דכתיב" על הנשנה במשנה אך "תנן" או "שנינו". |
טוען....
• הודעה ראשית
օ הודעה ראשית ללא תוכן
• תגובה להודעה
օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה
הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום
הודעה נעוצה
סימון משתמשים: משתמש מחובר מומחה מנהל תקנון הפורום