הרב דוד קיצר ורמז לדברים סבוכים, אנסה קצת לבאר כוונתו (יש גם תוספות משלי ונא לתלות הטעויות, אם ישנן, בי ולא ברב כוכב חלילה)

ישנה מחלוקת גדולה בין הפוסקים כיצד להתייחס לנישואין אזרחיים, שיש הסוברים שאין לזה שום תוקף הלכתי כלל ויכולים (ואף מצווים) להפרד ללא שום גט כלל, ויש החוששים למציאות זו של גבר ואישה החיים יחד בבית משותף כמשפחה כאל נישואין כאשר הסברה "אין אדם עושה בעילתו זנות" מחזקת מאד את תפיסתם, כמובן שלשיטתם האשה נחשבת כאשת איש ואסורה מדאו' ללא גט.
דעת רוב הפוסקים כשיטת המקלים. אומנם הרוגוצ'ובר (בצפנת פענח סי' כו- כז) האריך לחזק שיטת האוסרים בטענה שההחיים המשותפים זהו גדר אישות- נישואין דאו'.
שאלתו של הרב כוכב הינה במה בדיוק נחלקו ב"ה וב"ש בסוגייתנו?
ותירץ הרב כוכב שנחל' בשאלה כיצד אנו רואים (ולמעשה האם אנו הופכים להיות "עדי הקידושין" על המציאות הנראת לעיננו) בעיננו מציאות מוזרה זו של גבר ואשה שמצד אחד מתנהגים כזוג נשוי אך מצד שני מעולם לא טרחו להנשא בקידושין כדת משה וישראל, האם מציאותם הינה אישות ורק חסר פרט במצווה (ואנו רואים זאת כך וממילא מעידים על היותם נשואים ומחייבים גט) או שמא זוהי מציאות הנראת לנו כזנות וחסרון המצווה מברר שאין כאן לא קדושה ולא אישות- קביעות של קשר המחייב גט.

קצת תוספת משלי
יש לדעת שבמסכ' גיטין ד' פא: לגבי אדם שגירש אישתו וחזר ולן עימה בפונדק, ביארה הגמ' שמחל' ב"ה וב"ש שם, הינה בשאלה אם אדם עושה בעילתו זנות או לא, ושם מבארת הגמרא בהפך מהמבואר אצלינו, שלב"ש אדם בועל לזנות (ולא צריכה ממנו גט) ואילו לב"ה לא (וע"כ צריכה גט).

תמיהה זו נוספת על שאלותיו של הרב כוכב ששאל במה בדיוק נחלקו ב"ה וב"ש, שכאן רואים שסברותיהם מתהפכות?

וההסבר הינו שהמחלוקת אינה במציאות הכוונה של האיש שלן עם האשה אלא בהנחיה של חז"ל לציבור כיצד להתייחס למציאות זו, הנחיה זו גם משנה את ההלכה:
ביאור:
הדין שאשה הופכת לנשואה ואסורה על כל העולם איננו רק תוצאה ממעשה הקידושין של הבעל אלא שדין זה זקוק גם ל'אישור' החברה ולכן אין דבר כזה קידושין ללא עדים שהם נציגי החברה לאישור ההיפוך שחל בדין האשה מהתר לכולם לאיסור להם (בלשון הגמרא יש כאן חב לאחריני ולכן צריך עדות). אם כן עדי קידושין אינם רק קולטים פסיביים של מעשה הקידושין אלא הם גם יוצרים את התוקף של המעשה (עדי חלות). כמובן שעדות זו מתקיימת רק כאשר ברור שיש כאן רצון להיות "נשואים למול החברה" מצד המקדש והמתקדשת.
אומנם דבר זה הינו סובייקטיבי, כלומר החברה יכולה להחליט כיצד להתייחס ל'הצגה' מסויימת ואיזו פרשנות לתת למעשה, פרשנות זו אם תהיה "זנות" ממילא תקבע שהדין של האשה הוא "פנויה" שהרי אין כאן עדות על קידושין ואילו אם החברה (חז"ל) קבעו להתייחס ל'הצגה' כזו כאל חיי אישות הרי שאנו מעידים שהיה כאן קידושין ואישות וחייבת גט.
כאמור מדובר בפרשנות שנתונה בידי קובעי המדיניות של החברה, ולצורך העניין ב"ה וב"ש, כיצד להנחות החברה ובכללה העדים של המעשה איך לפרש כל מצג, לפי זה ניתן להם החופש להחליט שבפנויים יש לראות הדבר כזנות או אישות ובגרושים להפך וכן יש מקום להחליט מדעתם כיצד להנחות לפרש מציאות של קטנה החיה עם בגיר לאחר ש'נישאה' לו ע"י אימה ואחיה.
כאמור החלטה שרירותית זו יש בכוחה לשנות דינה של הגברת מ'פנויה לאשת איש' או להתירה כפנויה המזנה בעלמא.

הערה- נראה שהשאלה אם חיי המשפחה של הנשואים אזרחית נחשבים כאישות דאו' תלויה בשאלה אם התורה התירה פלגשים להדיוט, שאם כן הרי שיש בחיים אלו פילגשות ולא אישות דאו'.