בעל המדור החי והצומח בתלמוד:

לענ"ד הרעיון להגדיר גסה ודקה על פי היכולת לבצע עבודה בעייתית משום שאז נצטרך לדון מהי מלאכה לעניין זה שהרי אפילו אווזים ותרנגולים ראויים למלאכה: "בעי רבה בר רב הונא: דש באווזין ותרנגולים, לרבי יוסי ברבי יהודה מהו? בכל כחו בעינן - והא איכא, או דלמא בידיו וברגליו בעינן - והא ליכא? – תיקו" (בבא מציעא צא ע"ב). נראה לי שהמשתנה הקובע הוא הגודל ולצורך זה ערכתי טבלה עם משקלי בהמות וחיות ובתוכם כאלו שמעמדם ברור מתוך הגמרא: אריה, ערוד, פרה, כבש, עז, סוס. לאור כך שחמור מוגדר כבהמה גסה הגבול הוא כ – 100 ק"ג. לאור כך אין ספק שבעלי חיים כמו יחמור, ראם לבן ואולי הג'ירפה (זמר) הם חיות גסות. המספרים בסוגריים ליד הכבש והעז מציינים זנים חדשים שככל הנראה לא היו קיימים בעבר.