... אלא קרא לדרשה הוא דאתא, וכדרבי יהושע בן לוי הוא דאתא, דאמר רבי יהושע בן לוי כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון ככרך. עד כמה? אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא כמחמתן לטבריא מיל ....
ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא מנצפ''ך צופים אמרום ... אין, מהוה הוו ולא הוו ידעי הי באמצע תיבה והי בסוף תיבה, ואתו צופים ותקינו פתוחין באמצע תיבה וסתומין בסוף תיבה. ... אלא שכחום וחזרו ויסדום.
וא''ר ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא תרגום של תורה אונקלוס הגר אמרו מפי ר' אליעזר ור' יהושע תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי ...ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים יצתה בת קול ואמרה לו דייך מ''ט משום דאית ביה קץ משיח ... מאי שנא דאורייתא דלא אזדעזעה ואדנביאי אזדעזעה? דאורייתא מיפרשא מלתא, דנביאי איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן. דכתיב {זכריה יב-יא} ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרימון בבקעת מגידון ואמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר ביומא ההוא יסגי מספדא בירושלים כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד וכמספדא דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו {דניאל י-ז}
וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא מאן נינהו אנשים אמר ר' ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא איהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו וכי מאחר דלא חזו מ''ט איבעיתו אע''ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו|סדגש|

ידוע לכל כי הנושאים הנידונים במשנה ובתלמוד מובאים פעמים רבות בצורה אסוציאטיבית.
אבל אין זה אומר שהנושאים האסוציאטיביים באים ללא סיבה וללא טעם. אלא לפחות בחלק מהמקרים האסוציאציה (איך אומרים זה בעברית?) היא כלי ביד החכמים כדי שענין מסויים יבוא במקום הרצוי.
אביא בקיצור דוגמאות. תחילה לאסוציאציות שממש - סליחה על הביטוי - "מתפתלות".
א - בפתיחת שקלים, הסיפור על ליצני דורו של דוד, שהקניטו אותו בשאלתם "מתי ייבנה בית המקדש" - כבר כתבתי על זה כשעסקנו בשקלים.
ב - בשבת דף י', המימרא "מתנה טובה יש לי בבית גנזי" הגיעה לשם באסוציאציה מאוד דחוקה, מאוד עקיפה. ולענ"ד ברור שרצו להגיע בפתיחת מסכת שבת למסר החשוב ששבת היא מתנה טובה.

לעיתים הקישור הוא ישיר, דוגמא - בסוף "חזקת הבתים", בבא בתרא דף ס' ע"ב, אחרי פרק שלם שדן בבעלויות על בתים ועל שדות, עוברים לדבר על ענייני חורבן בית המקדש. לענ"ד כדי לכוון אותנו היכן בעצם נמצא הבית האמיתי שלנו.

והדוגמא האחרונה היא אצלנו, בפתיחת המסכת העוסקת בחג הפורים. החג שכידוע אינו מהתורה שבכתב. הוא כתוב בכתובים, אך בקביעתו היו שותפים גם נביאים.

(ראה בירושלמי מגילה פ"א ה"ה "ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן שמונים וחמשה זקנים ומהם שלשים וכמה נביאים היו מצטערין על הדבר הזה אמרו כתיב (ויקרא כז) אלה המצות אשר צוה ה' את משה אלו המצות שנצטוינו מפי משה וכך אמר לנו משה אין נביא אחר עתיד לחדש לכם דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר לא זזו משם נושאים ונותנין בדבר עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם ומצאו אותה כתובה בתורה ובנביאים ובכתובים" וכן ברמב"ם בתחילת הלכות מגילה "והדברים ידועים שהיא תקנת הנביאים"

המשך בהודעה הבאה