תהיתי, מדוע אחרי מסכת שלמה חגיגית וחביבה, הדנה בסוכה ולולב לעם סגולה, ובניסוך היין והמים ושמחת בית השואבה - מדוע אחרי כל זה אנו מסיימים עם מרים בת בלגה ועם טעם של החמצה?
וחשבתי אולי לומר, על דרך בעלי המוסר, שבסיום חג הסוכות והיציאה אל "אחרי החגים", אם לא נשמור על הקשר עם הבורא כמו שהיה בימים הקדושים שעברו - עלולים להתרחק ולהתרחק ומי יודע עד היכן. היציבו חכמים למולנו תמרור אזהרה לשמור ולהישמר.