לכאורה היה אפשר לומר שזה תלוי במחלוקת אם הטבילה מדרבנן או מדאורייתא, שאם היא מדרבנן שמא יש עליו טומאה ישנה, בודאי הסברא נותנת שלא יכנס לקדש עד שיטבול ויסיר חשש זה. אמנם אם הטבילה מדאורייתא ואין חשש כזה, למה שלא יטבול בקדש אם ירצה?

והנה באמת מדוייק מלשון הרמב"ם שיכול לטבול בקדש וזה לשונו בפ"ב עבודת יוה"כ ה"ג:
"כל הטבילות האלו והקידושין כולן במקדש שנאמר ורחץ את בשרו במים במקום קדוש. חוץ מטבילה ראשונה שהוא רשאי לטבול אותה בחול שאינה אלא להוסיף כוונתו. שאם יזכור טומאה ישנה שבידו יפרוש ממנה בטבילה זו לשמה".
הנה הלשון שהוא רשאי, לכאורה משמע שאין זו חובה.

מצד שני, הרי הרמב"ם ממשיך ומבאר שטבילה זו היא בגלל חשש טומאה ישנה, ולפי זה לא כל כך מובן למה אין כאן חובה בדוקא בחול.