בפסחים (מט.) דישא בת ת"ח שאם מת או גולה מובטח לו שבניו ת"ח.
ועי' בנדה (סז:) משום סרך ביתה, וברש"י.
וכיוצ"ב בשו"ת מהרי"ל (סי' קצט) ז"ל: וללמוד לנשים, אעפ"י שצריכות לקיים כל לא תעשה ועשה נמי שלא הזמן גרמא, מ"מ אין ללמדה דהוי כמלמדה תפלות כו'. ואי משום דידעו לקיים המצות, אפשר שילמדו ע"פ הקבלה השרשים והכללות, וכשיסתפקו ישאלו למורה כאשר אנו רואין בדורינו שבקיאות הרבה בדיני מליחה והדחה וניקור והלכות נדה וכיוצא בזה, והכל ע"פ הקבלה מבחוץ, ובימי חזקיה שהיה טומאה וטהרה נוהג, והוא בכל יום, היו בקיאות בו ומייתי ראיה שהיה מרביץ תורה בישראל כי אלולי שהיתה הרבצת תורה באנשים מנ"ל לנשים, עמי הארץ, ולתנוקת לידע כל זה, וכן צריך לומר דהא דקאמר נמי תנוק ותנוקת, וכי ס"ד שלמדו כל זה, אלא על פי קבלת אביהם שהיו בקיאין וגדולים בתורה הכי נמי נשים, ועבדים חייבים בכל המצות שהאשה חייבת בהן ואסור ללמדן תורה ואפילו הכי מצינו מהם שהיו גדולים בתורה כו'. עכ"ל.