ועתה אוסיף ידי שנית להשיב על יתר דבריו.

ח. בנוגע לסוג השלישי: "דרשים הבאים ליישב סתירות אפשריות בכתובים" - האם גם כאן כוונתך הסמויה שיישוב הסתירה עבר במסורת? אם כן, מה לנו כי נלין על התמיהות שיכולות לעלות מכך. ואם לאו, אלא שהוכרחו ליישב ע"פ דעתם בצורה כלשהי את הקושיות שיכולות לצוץ, אמנם כן נוכל לעורר קושיות ותמיהות כדרכה של תורה ומותר לומר שאיננו יכולים להולמם, אך חלילה לדחות את דבריהם מקוצר הבנתינו.

ט. לגבי הדוגמא עם גיל רבקה -
אומר לך מה הבנתי מהדברים ומרוחם: חז"ל, בטרם בואם לפרש את פסוקי התורה הניחו עקרונות ברזל, אקסיומות, ומהם - שיש משמעות לסדר וסמיכות הפרשיות והפסוקים. משום שהיו די עיקשים בשבירת העקרונות הללו - יצאו להם פירושים זרים ורחוקים מן השכל.
כך הבנתי מקריאת הדברים חזור וקרוא. אם לא הבנתי נכון, או מי מהקוראים לא הבין כמוני, אשמח אם יעצרני כבר כאן.

י. היה מן הראוי להעיר שדיעה של חז"ל אודות גיל רבקה אינה בלעדית, שכבר הוכיחו התוס' ביבמות (סא:) שמדרשות חלוקים הם, וע"ש בדעת הר"ר שמואל שדעתו קרובה לזו של האבן עזרא. ומוזר מאוד שלא תמה על הדיעה הראשונה שם שאינה מציאותית בעליל.

יא. חלק מהתמיהות שהעלית בסיום דבריך נובעות מנקודת מוצא מאוד מסויימת - שלא יתכן שיהיה הבדל כ"כ תהומי ביננו לבינם. הרי הם בסופו של דבר היו בני אדם. ולכשתמצי לומר - בגובה העיניים. אפשר לנשוך שפתיים, אבל מה לעשות שזו לא הייתה גישתם של חז"ל.

יב. עוד נקודה מרכזית שעליה מתבססות חלק מהקושיות - מה שהיה הוא שיהיה ומה שיהיה הוא שהיה. עי' בסנהדרין (סט:) שהוכיחה הגמ' שהטבע הגופני היה שונה בדורות הראשונים, והיו יכולים להוליד בעודם צעירים. ומכאן ניתן להקיש גם לשאר הטבעים. לא הייתי מסתכן בספיגת מהלומות בהבאת גמ' זו כמובנה הפשוט, אלמלא הייתי יודע שהביאוה הפוסקים גם לנידון הלכתי.

יג. ומה שקראה נערה - עי' שוב ביבמות שם ובתוס' שם. ועי' בחידושי הרמב"ן בפ"ק דחולין (ה.) ותרווה נחת. וממנו תשובה מוצאת גם לחלק מהשאלות הנוספות, דחדא מיתרצה בחבירתה.

יד. כתבת: וכך סובר הראב"ע: יצחק מחוייב להיות בגיל בו הוא עדיין איננו ישות משפטית-הלכתית בפני עצמה, ולכן היה בן פחות מ- 13 שנים. תיוהא קא חזינא הכא: ישות משפטית-הלכתית? את המילים האלו אתה שם בפי הראב"ע?? מי קבע שבגיל 13 הוא ישות משפטית-הלכתית? המממ...

טו. לעצם קושיית הראב"ע: "שהיה ראוי שתהיה צדקת יצחק גלויה, ויהיה שכרו כפול משכר אביו שמסר עצמו ברצונו לשחיטה". לענ"ד אי משום הא לא איריא, שכבר כתב בשו"ת ראב"ן (סי' לז) דזה פלוגתא דתנאי אי גופו של אדם חביב עליו כבנו או יותר מבנו, ור"ע סבר יותר מבנו. ע"ש. וע"ע בב"ב (קלו:) ובכתובות (עט.) ואכמ"ל.

טז. הערה כללית: הבאת דברי הראב"ע ב'תום לב', הרי היא כזריית חול בעיני הקוראים. לכל הפחות היה צריך להעיר שמן המפורסמות היא דרכו המיוחדת של הראב"ע בפירושו למקרא שאינו משעבד עצמו כלל למסורת חז"ל ואינו מהסס לחלוק עליהם עם או בלי הזכרת דבריהם, אלא כל מגמתו לחתור אחר פשוטו של מקרא כפשוטו.

יז. ועוד הערה כללית: אני אמנם לא מוותיקי הפורום כמותך, אך גם לא מפרחיו. העובדה היא שדוגמאות אלו דווקא חוזרות ונלעסות בכל דיון עם אופי דומה, מדליקות לי נורה אדומה.



ונעשה סיכום קטן מה ראינו עד עתה:
הבאת ציטוטים, דוגמאות למדרשים שאינם כפשוטם, סיווגת את המדרשים לסוגיהם, אך את העיקר החסרת מן הספר ולכן עודני עומד במבוכתי:

מהו הכלל? מהם "גבולות הגיזרה"? במילותיי, או אם תרצה במילותיך: איך נבחין בין מדרש שהוא משל, לבין מה שמתאר מציאות כמות שהיא?

מחכה לפרוונקא שישלים הבטחתו.