הסתפקתי אי ר"ל 'אמרת וצדקת', או 'אמרת ואיני מסכים'. מ"מ נראה דמיירי ארישא בעניין שתלמד בעצמה.

הנה דעת שו"ת משנה הלכות חלק י סימן קסא:
"והנראה דללמוד לעצמה ודאי מותרת דמי יאמר לה שתשמע לנו שלא תקבל שכר כיון דמפורש אמרו דמקבל שכר כמבואר בש"ס דגם אשה יש לה שכר על לימודה. ובאמת המפורסם לא צריך ראי' הרי לן נשים מלומדות מדור דור וברוריה דביתהו דר"מ ומיכל בת שאול וגם בדורות האחרונים ואשת הפרישה ועוד ועוד".
ומה שכתב שם בתחילה מובן אי מיירי אברכת התורה.

אבל דעת שו"ת שבט הלוי חלק ח סימן ריא:
"ודבר פשוט מאד דכיון דסבת המלמד תורה וכו' הוא מפני שהנשים מוציאות את ד"ת לדברי הבאי, וכמש"כ שם בשם המאירי בסוטה שמתוך הבנתה ביתר מגדרה היא קונה ערמימות וכו' יעש"ה, הנה אין בזה הבדל בין לומדת בעצמה או שמלמדים אותה דסו"ס עניות דעתן שכ' הרמב"ם לא ישתנה עי"ז דזה טבע האשה והיינו לפי הרבה שיטות דוקא תורה שבע"פ".
אמנם יש לדחות שבודאי אי אפשר לומר שאין בזה הבדל, כי דרכה להוציא לדברי הבאי דברים ששומעת באקראי, אבל כיון דנחתא ללמוד בעצמה כבר מבינה את רצינות הדברים.
וזהו שכתב הפרישה יו"ד סימן רמו ס"ק טו:
"מפני שרוב נשים אין דעתן מכוונת וכו'. אבל אם למדה לעצמה אנו רואין שיצאה מהרוב ולכך כתב לעיל שיש לה שכר ורצונו לומר אם למדה התורה על מכונה שאינה מוציאה לדברי הבאי. אבל האב אינו רשאי ללמדה דדילמא תוציא דבריה לדברי הבאי כי הוא אינו יודע מה שבלבה וק"ל".
וכן דעת השואל בשבט הלוי שם שהביא ראיה מדברי הפרישה הללו.
ודוחק מה שדחה השבט הלוי ראיה זו, דלכתחילה אסור לה, ורק בדיעבד כיון שנתברר שלא הוציאה לדברי הבאי יש לה שכר. דלדבריו מיירי שלמדה באיסור, ואעפ"כ לבסוף יש לה שכר, ונמצא חוטא נשכר. וגם היה לדרישה להזכיר שהוא באיסור. גם קשה שלדבריו ברוריא וכמה נשים גדולות בתורה כולן החלו לימודן באיסור.
וכן הביא השואל ראיה מדברי שו"ת מהרי"ל החדשות סימן מה:
"ודווקא המלמד לבתו, אבל היא שלמדה בעצמה יש לה שכר כאינה מצוה ועושה שהיא מכוונת לטוב' ".
ומה שהשיב שם בשו"ת שבט הלוי: "וגם המהרי"ל החדשות סי' מ"ה שכ' כב' לא יחלוק ע"ז כי מוכח הוא ברמב"ם ופוסקים", אין תשובתו ברורה, כי אינו מוכח ברמב"ם ובפוסקים, ואדרבה דברי המהרי"ל מפורשים. ושוב, דוחק גדול לפרש שאמנם התחילה באיסור, ורק לבסוף נתברר שלא הוציאה לדברי הבאי. וגם היה למהרי"ל לפרש זאת.