האם מותר לשנות בדבריו בדברי תורה?

מצאנו שקיימו אמוראים את שצוה רבי עקיבא את רבי שמעון בן יוחי במסכת פסחים דף קיב.
"אם בקשת ליחנק - היתלה באילן גדול".
ופירש רש"י:
"אם בקשת ליחנק - לומר דבר שיהיה נשמע לבריות ויקבלו ממך. היתלה באילן גדול - אמור בשם אדם גדול".

במסכת שבת דף קטו.
"דבי רב יהודה מקנבי כרבא, דבי רבה גרדי קארי. כיון דחזא דהוו קא מחרפי, אמר להו: אתא איגרתא ממערבא משמיה דרבי יוחנן דאסיר".

במסכת עירובין דף נא.
"רבה ורב יוסף הוו קא אזלי באורחא... אמר ליה: סמוך עלי. דתניא, רבי יוסי אומר... ולא היא, לא תנא ליה כרבי יוסי אלא כי היכי דליקבל לה מיניה, משום דרבי יוסי נימוקו עמו".
ופירש רש"י: "ולא היא - הא דאמר ליה משמיה דר' יוסי ליתא, דלא תניא ליה בשם ר' יוסי אלא סתמא תניא ליה לעיל, ומשום הכי אמרה בשם ר' יוסי כי היכי דליקבלה מיניה".

במסכת בבא מציעא דף קז.
"תבואה לא יזרענה קטנית [וכו']. מתני ליה רב יהודה לרבין (רש"י: במתניתין): תבואה יזרענה קטנית. אמר ליה: והא אנן תנן: תבואה לא יזרענה קטנית! - אמר ליה: לא קשיא; הא - לן והא - להו".
הרי ששינה את הגירסה במשנה כדי שיתאים לדין הנכון במקומו.

מסכת ברכות דף מג: (לגירסת רש"י)
"רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא, אייתו לקמייהו שמן והדס, שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן. אמר ליה: לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע? - אמר ליה, הכי אמר רבא: הלכה כבית הלל. ולא היא, לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד".
פירש רש"י: "ולא היא - לא אמר רבא הלכתא כבית הלל, אלא רב פפא אכסיף לפי שטעה, והשמיט עצמו בכך".

מסכת בבא בתרא דף נה.
"אמר רב אשי, אמר לי הונא בר נתן: שאילתינהו לספרי דרבא, ואמרו לי: הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. ולא היא, התם לאוקומי מילתיה הוא דאמר".

מסכת גיטין דף כ.
"תניא, רבי אומר: כתבו על איסורי הנאה - כשר. נפק לוי דרשה משמיה דרבי ולא קלסוה, משמיה דרבים וקלסוה. אלמא הלכתא כותיה".
פירש רש"י: "ולא קלסוה - משום דאמר לה משמא דיחידאה. דרשה - זימנא אחריתי משמיה דרבים כי היכי דליקבלוה מיניה. אלמא - מדטרח כולי האי דליקבלוה אלמא הלכתא כוותיה".

מסכת עירובין דף יד:
"רב רחומי מתני הכי, אמר רב יהודה בריה דרב שמואל [בר שילת] משמיה דרב: אין הלכה כרבי יוסי לא בהילמי ולא בלחיין. אמר ליה: אמרת? אמר להו: לא. אמר רבא: האלהים! אמרה, וגמירנא לה מיניה. ומאי טעמא קא הדר ביה - משום דרבי יוסי נימוקו עמו".

שו"ת מהרלב"ח סימן קכא
"והכי נמי פריך בדוכתי אחריתי משמע דדרך האמורא לומר מימרא בשם רבו שלא אמרה מעולם רבו ולהכי לא מהימן גבן במאי דקאמר כשהוא בשעת מעשה".