מעולם לא נטען שהאמונה בשדים היא מעיקרי האמונה, אבל היא בהחלט חלק מהאמונה בתורה שבע"פ ובדברי חכמים.

ודאי שישנם נושאים מהותיים יותר, אך כרגע הדיון נסוב על זה, והעלאת טענה כזאת כמוה כהתחמקות.

כל המקורות שהבאת הרי הם בגדר שטר ושוברו עמו - שמכולם מוכח שהשדים ישנם, רק שאין לנו כ"כ להתעסק איתם וכ"ש לא להאמין באלהותם. וזה פשוט מאוד ותמיהני על כבודו.

לגבי הטענה שלא נגזרה שום הלכה (או מצווה) ממציאותם, למה מטריחני, הלא העלה טענה זו כבר בעבר והראיתי לו שכן נקבעו הלכות ע"פ אמונה/ידיעה זו.
וכיוון שאוחז בקרנות מזבח שלילתם, אאלץ להיות ברור יותר:

כך כתוב בספר עלום אחד אשר ככל הנראה נחשד אף הוא באמונה הזויה זאת (יש הטוענים כי מקור הדברים בספר "שולחן ערוך" אבן העזר סימן יז סעיף י. ואשרי היודע):
שמעו קול שאומר: איש פלוני מת, והלכו ולא מצאו שם אדם, משיאין את אשתו. ואם שמעו קול זה בשדה או בחורבה, אין משיאין על פי אותו קול, דחיישינן שמא שד הוא, כיון שיצא הקול ממקום שהשדים מצויים שם. עכ"ל.

וישנו חשד סביר דאף הספר דמיתקרי משנה ברורה אביק בדעה מופרכת זאת. דעל מ"ש בשו"ע (או"ח סי' תסח ס"י):
ונהגו שלא להקיז דם בשום עי"ט, ואין לשנות.
כתב בס"ק לח:
דבערב שבועות יצא שד דשמו טבוח ואלו לא קיבלו ישראל את התורה הוי טבח להי לבשרייהו ולדמייהו וגזרו רבנן על כל עיו"ט משום ערב שבועות . ע"כ.

והם דברי תימה.

***********

והשאלה שהצבתי בראש: מה ראו על ככה? עדיין נותרה ללא מענה...