בלבד - ובשם הגר"א כתבו דעכ"פ מצוה איכא לאכול מצה כל שבעה אלא שאינו חיוב.

דברי הגר"א עוסקים בכל ז' ימי הפסח.
ואילו ראיית האבני נזר איירי רק בליל הסדר. וכן שמעתי מהרב מרדכי אליהו בשם בעל הבן איש חי ראיה זו מהגמרא, שיש מצוה בריבוי אכילת המצה.
אמנם יש לדחות ולומר שלשון (מסכת פסחים דף קז ע"ב) "דניכול מצה טפי לאורתא" ר"ל טפי בחביבות ותיאבון. וקצת ראיה מהמשך הדברים שם (מסכת פסחים דף קח ע"א) "ואי אמרת מסעד סעיד - אמאי ישתה? הא קא אכיל למצה אכילה גסה", הרי שיש חשש דוקא מאכילה גסה, והיפוכו הוא הנצרך.

לענין נטילת לולב, אדרבה, אמנם "נטילת לולב ...בעידנא דאגבהה נפק ביה" (מסכת פסחים דף ז ע"ב), וכן במסכת סוכה דף מב ע"א "מדאגבהיה נפק ביה". אבל גם על הנענועים שאחרי כן אמרו (מסכתות סוכה דף לח ע"א; ומנחות דף סב ע"א) "שירי מצוה מעכבין את הפורענות". ולשון שיירי מצוה היינו מצוה ממש אלא שאינו מעכב, במסכת יומא דף ה ע"א לעניין סמיכה ותנופה. וכן במסכתות נזיר דף מו ע"א; זבחים דף ו עאו"ב; זבחים דף נב ע"א בענין שטעון יסוד; זבחים דף קיא ע"א בענין שירי הדם ואיברין ופדרין; מנחות דף צג ע"א במשנה ושם ע"ב.