לשון מושחזת היא אמנם יתרון גדול כשלעצמו, אולם אל לה לבלבל את עיני הקורא מעובדות.
והריני להשיבך אחת לאחת (המודגש - משלך):

"לא מצאתי זלזול בדברי חכמים, או שחוק וקלות ראש בדברים שנכתבו בגמרא" - עמדתי משתומם על המראה. ציניות ציניות, אך יש גבול לכל תעלול. אין צורך להאריך בעוד שלחלוחית הדיו מתגובתך הקודמת עדיין קיימת. יראה הקורא וישפוט.

כבר תנאים לימדונו שיש מקרים בהם דיברה תורה בלשון גוזמא ובדברי הבאי - ראשית, כיוון שחביבים בעיניך דקדוקי עניות יותר מיינה של תורה, אעיר ואומר שאני לא מכיר תנאים שאמרו כך. אולי כוונתך לחולין (צ:), ושם אמרו כן אמוראים. אשמח אם תאיר את עיני. ולעניין - חז"ל אמנם התוו כלל זה, אך אין לך בו אלא מקומו ושעתו, כלומר חז"ל עצמם או רבותינו הראשונים (דוגמת התוס' ברכות כ. ותוס' ב"מ קז: וכן הרבה) טרחו להעירנו על כך במקום שהשתמשו בלשון זאת, שאל"כ בא ונאמר שגם כל הסכומים והמספרים שהוזכרו במשניות לרוב הם לאו דוקא. ואם תאמר שהרמב"ם עצמו הוא ראשון והוא פירש כך, לא מחכמה תדבר כן, שהרי ים התלמוד מלא על כל גדותיו ממציאות השדים, ורק מתעקש יכול לומר שכל זה הוא בדרך משל ומליצה. זאת ועוד, הרי על סמך אותה ידיעה של חז"ל הם קבעו הלכות ברורות כמו שתיראה בברכות (ג.) לגבי כניסה לחורבא, וכן שם (סב.) דהוו עבדי רבנן עובדא בנפשייהו משום כך, ובשבת (קח:) ע"ש ברש"י ועי' תוס' יומא (עז:) . ועד אחרון, מה שהוזכר במגילה (ג.) הנ"ל. ואיך אפשר להכחיש המוחש ולעקם את דברי חז"ל. אין זאת, אלא שהרמב"ם כאן ראה צורך לחלוק על דברי חז"ל, ולא להתפתל בהסברים זרים ומשונים.
וממוצא הדברים תקבל תשובה לשאלתך מדוע הגר"א עדיף על הרמב"ם (ולא הבנתי לאיזה צורך כל האריכות בשתי פיסקאות). לאמר, הטעות מונחת בשאלתך. הגר"א אינו דעה עצמית כנגד הרמב"ם. הגר"א תמך יתדותיו בש"ס בעוד שהרמב"ם סבר לנטות קו במקרה הזה ממנו מסיבותיו הוא. ונאמן לדרכך, לתת משנה חשיבות לקודמים בזמן, העדפתי אני לבכר את שיטת חז"ל על פני זו של הרמב"ם.

לגבי הרדב"ז, העובדה כי חלק על הרמב"ם אין בה כל רבותא. -יש ויש בה רבותא. עיין קצת בפסקי הרדב"ז ותבין.

גם הוכחתו זו, מהפסוקים בפרשת האזינו, אין בה מאומה. וכי לא ידע הרמב"ם כי בפרשת האזינו כתוב "יזבחו לשדים"? - ומה באמת יענה על כך?

אגב - לתשומת לבך מדברי המאירי לא עולה כדבריך, עיי"ש ודוק. - הנוטה כדוק, ניתי ספר וניחזי שכתבתי ממש הפוך - שמדבריו עולה כדברי הרמב"ם. ואם כוונתך שגם זה אינו נכון, זכותך לחלוק על הרדב"ז...

מודה אני בעווני, שאני מקבל את דברי הרמב"ם הללו. מודה אני בחטאים רבים נוספים, שגם לא נמנעתי מללמוד תורה בליל הניטל - האחרון כמו גם קודמיו. ואם נתפשתי על דברי תורה - אשרי. - כנה ושנון, אך הודאה שלא ממין הטענה. להשוות את מנהגי 'ליל ניטל' לדברי חז"ל המשוקעים בש"ס, אינו אלא בדיחה טובה. ואולי זו באמת כוונתך...