ל א. בהיות יהושע בשדה מחוץ לעיר אסור היה לו ליתן שלום לחבירו שמא ינזק (גם) משדים (גם ביבמות קכג.).
האם "שווה שכלל לא ייתן שלום לחברו בלילה"? נראה שאם אדם לא מברך לשלום את חבירו בלילה/בשדה, לחבירו לא תהא קפידא שהרי אף חבירו אמור לדעת שלא מברכים לשלום בלילה וכו' (- אדרבא אם יעברו זה על פני זה בלילה תהא זו הוכחה שאף לא אחד מהם שד הוא )

ל ב. אולי אפשר שמצב "בשדה" מקביל ללילה וכך ניישב את ב. ??

ידועים כמובן המקרים הנוספים בהם לא אומרים שלום לחבר לא רק בשדה או בלילה ולא מפאת הסכנה:
==אסור לאדם שיתן שלום לחבירו קודם שיתפלל (שחרית) .
==אסור לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ.
==אין שאלת שלום לחבירו בתשעה באב

בלילה בעיר מותר ליתן שלום לחבירו כשמכירו ולא חיישינן - דאי לאו הכי היאך אדם נותן שלום לחבירו בלילה והיאך אשה מתגרשת בלילה (סנהדרין - תוספות מד.)

משהו אישי וביותר אשמח לדעת מה דעת כבודכם בעניין:
מלכתחילה כל ענין השדים שאנו לומדים מפעם לפעם עליהם אני לומדם תוך הרגשה שגם חכמים האמינו בשדים וקשה לי עם זה. רש"י הקדוש אומר על שיחת מלאכי השרת, שיחת שדים ושיחת דקלים "לא ידענא מאי היא". (אבל מענין לציין שרש"י הקדוש מפרש את "מכל החי" אפילו שדים (בראשית ז, יט) כלומר שדים שייך בהם "חי". ואני בקושי גדול. ברור שאני מבין ויודע ללמוד כשיש שוני בתפיסה ובידיעה של ימינו לעומת תקופת הגמרא בנושאי רפואה, אסטרונומיה, גיאוגרפיה וכו' -עם שדים קשה לי מאוד.

ל ג. ודאי היו משמרות. עכ"פ לא נראה לי שהמציאות אז היא כמו המלחמה בימינו - אז לרוב לא היתה לחימה מחשכה עד זריחה כך שיש שעות רבות "חופשיות" וודאי שלימוד תורה היה מונע קטטות ומחזק את הלבבות. נוכחנו לדעת לצערנו בדורנו ב"עופרת יצוקה" איך קמו עלינו אחינו כי נמצאו מפקדים אשר הקריאו לחייליהם מ"כי תצא". יהודי לומד תורה בכל מקום בכל מצב.