1) לפעמים הגמרא מבארת שאלו ואלו דברי א' חיים:
במסכת גיטין דף פו:
"זימנין אמר רב: תצא, זימנין אמר רב: לא תצא, הא כיצד? יש לה בנים - לא תצא, אין לה בנים - תצא".
מסכת בבא בתרא דף קמט.
"אמר רב יהודה אמר רב: אם עמד אינו חוזר. וזימנין אמר רב יהודה אמר רב: אם עמד חוזר. ולא פליגי: הא דאיתנהו לזוזי בעינייהו, הא דפרעינהו בחובו".

ולפעמים הוא הסתפק בכך, ובכל פעם נטתה דעתו לצד אחר.
שכן באותן פעמים זו סתירה, כגון שאומר אותה שמועה בשם חכם אחר:
במסכת שבת דף קח:
"דאמר רבי זירא, זימנין אמר לה משמיה דרב מתנה וזימנין אמר לה משמיה דמר עוקבא".
במסכת פסחים דף קיט:
"דרש רב עוירא, זימנין אמר ליה משמיה דרב, וזימנין אמר ליה משמיה דרב אסי: מאי דכתיב +בראשית כא+ ויגדל הילד ויגמל".
במסכת גיטין דף ז.
"דרש רב עוירא, זימנין א"ל משמיה דרב אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרב אסי, מאי דכתיב: +נחום א'+ כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים".
במסכת חולין דף פד:
"דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי: מאי דכתיב +תהלים קי"ב+ טוב איש חונן ומלוה".

וראה במסכת שבת דף קטז. אין ולאו ורפיא בידיה.
ופירש רש"י: "אין ולא - זימנין אמר ליה אין, זימנין אמר ליה לא".
הרי שרש"י משתמש בלשון זו לתיאור מקרה שהסתפק ורפיא בידיה.

ובקיצור, כדי למצא את התשובה לשאלה כזו, מוצאים את כל המקומות בהם מופיע לשון זה, ומחפשים שם ראיות לפירוש הנכון.
כך גם דרכם של פרשני המקרא, למצא מקבילות לאותה לשון, ולהבין על פי ההקשר.

2) פרשני הרמב"ם הקשו את קושיתך, ומיצו את הסוגיה.