רבן גמליאל הכיר בגדלותו של ר' יהושע בתורה ואף קרא לו רבי באותו מעשה. אלא ר' גמליאל לא הפריד בין תפקידו התורני לתפקידו הנשיאותי, וראה בכל קריאת תגר על דעתו התורנית קריאת תגר על נשיאותו, וקבלה היתה בידו שיש לנהוג נשיאות ברמה כמו שציוו צאצאיו לצאצאיהם, וכמו שנהג רבי עם דברי ר' מאיר למרות שסתם את כל המשניות בשיטתו, עד שאפילו בנו תמה מי הם אלו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירים.

ולאור כך סבר רבן גמליאל שחובתו לסתום כל פירצה העלולה להיות תחילת החלשת מוסד הנשיאות. ושאר חכמי דורו חשבו שאין לערב בין העניינים או שבכל אופן התגובה היתה חריפה מדי. אבל מחלוקת לגיטימית יש כאן. אפשר דעולה דלא נתקבלה שיטת רבן גמליאל בזה. אבל מלכתחילה זה נוגע רק למקום של נשיאות. לשאר ויכוחים בין חכמים מלכתחילה לא עלה על דעת אף אחד שאין לנהוג כבוד זה בזה דרך ענוה והמלכת החבר בנחת רוח.

בהזדמנות [זו] ברכות לאבי לשובך לאחר היעדרות של כחצי שנה מבית מדרשינו.