אין זה לימוד רק למקומנו, דמעצם זה שרב אמר "לבר מפלוגתא", והתעלם מהמחלוקת בברייתא, שמעינן מינה דפלוגתא דברייתא לאו כלום היא אף בעלמא ולא רק כאן. וזה פשוט מאוד. וגם הסברא כך נותנת- דמ"ל ברייתא כאן ומ"ל ברייתא בכולי ש"ס.
ומה שהקשת למה לא אמר כשאין חולק "במשנה", נ"ל משום דאף בכה"ג לא נפקינן מספיקא, דמצינו ראינו פעמים רבות בש"ס דקרי לברייתא משנה, עי' בחידושי הרש"ש לשבת (פג:), וממש לא מזמן נתקלנו בזה בדף ל: "בימי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנוס נשנית משנה זו", אע"פ שהיא ברייתא. ויש עוד הרבה מה להאריך ולהרחיב בכלל זה, ואין המקום מסכים.
ואין להקשות דהיה אומר בהדיא "במשנה ולא ברייתא", שהרי צריך לשנות לתלמידיו דרך קצרה (פסחים ג: ורש"י שבועות ו.).

אך דע, שכל מה שכתבתי הוא לרווחא דמילתא, שגם קושייתך השנייה מיושבת במה שכתבנו תחילה, דרב לא בא רק לפסוק הלכה כרשב"ג, אלא גם להשמעינו דפלוגתא דברייתא לאו כלום היא, וזה השמיענו מעצם התעלמותו מפלוגתא דברייתא, וממילא מובן שאילו היה פוסק בהדיא "הלכה כרשב"ג בר מפלוגתא במשנה", לא הוה בידן האי כללא.
ובהכי, תתיישב דעתנו ממה שלכאורה אפשר להקשות על דברי רב, דאכתי למה ליה למיפסק הלכתא כרשב"ג, הא בלאו הכי קיי"ל דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה (כמ"ש כאן כד. ובכ"מ), אך למ"ש ניחא, דאבאמת אין עיקר כוונתו לפסוק כרשב"ג, אלא לאשמועינן האי כללא דאין פלוגתא דברייתא פלוגתא (ומיהו בלא"ה האי כללא דהלכה כרשב"ג נתון במחלוקת כדאיתא בכתובות עז. וב"מ לח: דאמוראי נינהו, ועי' תוס' ע"ז לב:. ואכמ"ל).