"איסור גיורא הוה ליה תריסר אלפי זוזי בי רבא. רב מרי בריה, הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הואי, ובי רב הוה. אמר רבא: היכי ניקנינהו רב מרי להני זוזי? אי בירושה - לאו בר ירושה הוא; אי במתנה - מתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן, כל היכא דאיתיה בירושה איתיה במתנה, כל היכא דליתיה בירושה ליתיה במתנה; אי במשיכה - ליתנהו גביה; אי בחליפין - אין מטבע נקנה בחליפין; אי אגב קרקע - לית ליה ארעא; אי במעמד שלשתן - אי שלח לי לא אזילנא. מתקיף לה רב איקא בריה דרב אמי: אמאי? ולודי איסור דהלין זוזי דרב מרי נינהו, וליקנינהו באודיתא! אדהכי נפק אודיתא מבי איסור. איקפד רבא, אמר: קא מגמרי טענתא לאינשי ומפסדי לי".

וקשה:
א. קי"ל מהגר"א שכל אמורא המוזכר בש"ס היה ראוי להחיות מתים וכ"כ בליקוטי הלכות הלכות קדושין הלכה ג, וכאמרם במסכת עבודה זרה דף י: , אם כן מה ראה אמורא קדוש כרבא לחמוד כביכול את ממונו של איסור גיורא, ועוד שהקפיד כשמנעו ממנו את הדבר?
ב. למה ציינו שרב מרי בי רב הוה כלומר לומד בישיבה? הרי אין הפירוש שלא יכל לבא שהרי אמר רבא: "אי במעמד שלשתן - אי שלח לי לא אזילנא" משמע שרב מרי יכל לבא.
ג. למה נתאמץ איסור גיורא להנחיל את בנו והרי באמת אינו נחשב לבנו על פי דין.