ארמלתא בארמית היא אלמנה.

את הפסוק "וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו וְעָרֵיהֶם הֶחֱרִיב" (יחזקאל יט ז) תרגם יונתן: "וְאַצְדִּי בִּרָנְיָתֵיהּ וְקִרְוֵיהוֹן אַחֲרֵיב". בירניות הם ארמונות, הרי שתרגם יונתן אַלְמְנוֹתָיו – כמו ארמנותיו. כך כותב אף רש"י שם: "ויש פותרין אלמנותיו כמו ארמנותיו". והמצודות שם מציין לאיוב (לח לב) "הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ". שהוא כמו מזלות בלשון חכמים. כך גם מפורש בתרגום ורש"י לאיוב שם, ובתשובות דונש על רס"ג (סי' 84). גם ר' יהודה אבן קורייש, מדקדק ומפרש מקרא קדמון, מביאו בספרו 'ראסלה' (איגרת) בעמוד 43 ד"ה אלמזלות. ר"י אבן קורייש כותב גם כן (שם עמ' 14) שהכתוב 'לָאֵ-ל גֹּמֵר עָלָי' (תהלים נז ג) יתפרש 'גומל עלי' בחילוף ר-ל, דוגמת 'גּוֹמֵל נַפְשׁוֹ' (משלי יא, יז). וכן גם הכתוב 'ה' יִגְמֹר בַּעֲדִי (תהלים קלח, ח) פירושו לדעתו – יגמול בעדי.

בפירוש הרמב"ן לשמות (כב, טו): על המילה 'השתדלות', הוא מציין כי בספר דניאל (ו, טו) מופיעה מילה זו ברי"ש: "הֲוָא מִשְׁתַּדַּר לְהַצָּלוּתֵהּ", כלומר: משתדל ועושה תחבולות להצילו. ומוסיף הרמב"ן וכותב "כי יחליפו האותיות האלה אף בלשון הקדש: מַזָּלוֹת וּמַזָּרוֹת, נִמְלְצוּ ונִמְרְצוּ, מִפְלְשֵׂי עָב (איוב לז, לט) מִפְרְשֵׂי עָב (שם לו, כט). וכן בארמית: וַאֲלוּ (דניאל ז, ח) וַאֲרוּ (שם ז, ז). שַׁרְשֶׁרֶת (שמות כח, יד) אמרו בה חכמים שַׁלְשֶׁלֶת (מקואות פ"י מ"ה). ויש נוסחאות שכתוב בהם במשנה (אבות ב ה) הִשְׁתַּדֵּר לִהְיוֹת אִישׁ".

כמו כן, ישנם חילופי ל"ר בין עברית לארמית. על "וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָּא" (דניאל ז ב). כותב ראב"ע: "וַאֲרוּ - כמו וְאֵלוּ, ויש אומרים כי כמוהו 'וַיֵּדַע אַלְמְנוֹתָיו' שהוא ארמנותיו". 'אֵזוֹר חֲלָצָיו' (ישעיה ה כז) הוא 'קִטְרֵי חַרְצֵהּ' (דניאל ה ו) דהיינו החגורה על המתניים. לשון סוברא בארמית [כמו 'לא אוכל לבדי שאת אתכם' שתרגומו 'לסוברא'] הוא כמו לסבול בעברית.