ר' מאיר יכול לטעון - כמו גם בני ארץ ישראל - שאין הלכה כזו למשה מסיני, וש"אחרי רבים להטות" הוא רק ברובא דאיתא קמן.

שיהיה ברור, מנהג בבל לסמוך על כך שרוב בהמות אינן טריפות הוא ההלכה הפשוטה והברורה, ועל פיו נוהגים בכל תפוצות ישראל לפחות אלף שנה. אלא שהסוגיא חיפשה את האסמכתא לכך, ומה שנראה לי מהסוגיא הוא שהנושא עמום, לא ברור לגמרא מקור המנהג לסמוך על הרוב, ולכן הביאו הרבה ראיות, ובסופו של דבר נשארים בשאלה. אז אמנם "כך המנהג ואין לשנות", אבל ההצדקה, המקור נשאר מעורפל.

גם זה שרש"י מביא שני הסברים מראה שהנושא עמום: כך הגישה בתלמוד, שכאשר תנא או אמורא מביא שני פירושים - כנראה הוא לא משוכנע עד הסוף באף אחד מהם.
ראה מנחות ס"ה - ס"ו, שהגמרא הביאה את ראיותיהם של התנאים מנין ש"מחרת השבת" הוא ממחרת יו"ט, ר' יוסי שם - בתחילת דף ס"ו - הביא שתי ראיות, ואח"כ אמר רבא "כולהו אית להו פירכא", והפירכא נגד ר' יוסי היתה שהוא בעצמו לא קים ליה, הוא בעצמו "חזי ליה פירכא, והיינו דאמר ועוד".
(לענ"ד לעיל דף י' ע"ב כשאביי מקשה שתי קושיות על רב אחא בר יעקב - זו הסיבה שהוא טורח להדגיש "שתי תשובות בדבר".)

לגבי מחלוקת בהלכה למשה מסיני -
הרמב"ם אכן כתב בתחילת הלכות ממרים ש"כל דבר שיש בו מחלוקת - בידוע שאינו ממשה רבינו". וכן להיפך, בהלכות למשה מסיני - אין מחלוקת. ולדעתו (ע' הקדמת פירוש המשנה) מחלוקות לא נוצרו בגלל שיבושים או שכחה במסורת, אלא אך ורק בגלל הבדלי סברא.
אבל זה לא פשוט, הן בכך שיש לכאורה גם מחלוקות בהל"מ, (חצי נזק צרורות בב"ק ט"ו, תפירת תפילין בפשתן, מכות י"א לפי גירסתנו, ואולי יש עוד), והן בשאר הדברים שהוא כתב.
לעו"ז רש"י אמנם מכיר ש"אלו ואלו דברי א-לוקים חיים" נאמר על מחלוקות בסברא, אבל לדעתו יש גם שכחה במסורת.
ע' רש"י עירובין כ"א ע"ב ד"ה ויותר מהמה, שמדבר על שכחה. רש"י גם מסביר את ההגיון של "אלו ואלו דברי א-לוקים חיים" במחלוקות בסברא, ראה בכתובות נ"ז ע"א ד"ה ויותר מהמה, ובעירובין י"ג ע"ב ברש"י ושונים דבריהם ודברי בית שמאי. וראה גם שם "אלו ואלו דברי א-לוקים חיים" בהגהת מהר"ב רנשבורג.

יצא לי ארוך אני מקווה שלפחות קריא וברור.