בלי להוריד מחשיבות לימוד המסכתות הקטנות, שהינן ברייתות, וחלקן סודרו בתקופה מאוחרת למדי, בודאי יש ללומדן, כמו שצריך ללמוד גם מכילתא ספרא ספרי ותוספתא וירושלמי ועוד.

אולם יש יותר לעורר שיש לנו את משניות סדר זרעים וטהרות שאין עליהן גמרא (מלבד ברכות ונדה), אמנם התלמוד הבבלי הוא חיבור בפני עצמו, המיוסד רק על אלו המסכתות שנתחבר, והמסיים ש"ס מסיים חיבור שלם ומרכזי של תורה שבעל פה וזכאי בצדק לשמוח בתלמודו שבידו. אבל המשנה כולה היא חלק לא פחות מרכזי, וראוי למצוא זמן טרם מסיימים את הש"ס ללמוד את כל זרעים וטהרות, לפחות עם פירוש פשוט כמו הברטנורא או תפארת ישראל או תחליפיהם העדכניים.

אם לגבי הברייתות יש מקום לטעון שכל מה שחשוב הובא בתלמוד הבבלי, וכן לגבי מדרשי האגדה, וכעין זה לגבי הירושלמי, שהבבלי בתראה לגביו, לגבי המשניות הנ"ל אין את התירוץ הזה. (מסיבה דומה קבעו בשעתו ר' מאיר שפירא וחכמי הדור ללמוד את הירושלמי על שקלים). מסתבר שכך גם לגבי ירושלמי זרעים שאינו כלול בבבלי. (אני אישית התחלתי לפני כמה שנים ללמוד כל שנה מסכת אחת מירושלמי זרעים, ובס"ד בינתיים אני עוד עומד בזה, ה' יעזור הלאה).

יהודי שיעלה למעלה אחרי מאה שנה, וישאלוהו אם למד את התורה, יוכל עוד איכשהו להצטדק לגבי כמה מספרות חז"ל שבידינו מהטעם הנ"ל. אבל אם לא ילמד משניות זרעים (רצוי כולל הירושלמי) וטהרות, חוששני שלא יהא שום מענה בידו, ומעוות לא יוכל לתקון הוא, ולנצח יהא חסר מלבושו העליון כמו שמביא הח"ח בספריו.

אם רוצים להספיק עד סיום הש"ס בעוד כשנה ורבע, צריך לספור כמה פרקים יש בשני הסדרים האלו, ולעשות תכנית של הספק יומית או שבועית. אם יהא אחד שיתעורר (ולו יהא זה אני) הרי שכרי בידי.