סתימת רבי יוחנן ורבא שיוצא בק"ש. וכן סתימת רב בנדרים ח ע"א. ולא אמרו שרבי ישמעאל חולק בזה, רק אמרו שרבי יונתן חולק על רבי ישמעאל בפרשנות הפסוק שהוא לשון ברכה.
ואכן לא ימוש נאמר רק ליהושע, ומזה למד רבי ישמעאל לבן אחותו, והיינו על דרך האור שמח שהחובה היא המינימום, אבל כל היכול להרבות ראוי שירבה.
כמו שאמרו במסכת ברכות דף ה ע"א: "כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק - הקדוש ברוך הוא מביא עליו יסורין...".
ובמסכת חגיגה דף ה ע"ב: "תנו רבנן: שלשה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן בכל יום: על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק".
ובמסכת סנהדרין דף צט ע"א: "דבר ה' בזה... רבי נהוראי אומר: כל שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק".
ובמסכת אבות דרבי נתן (נוסחא א) פרק כו: "הוא היה אומר מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהן קטנים לא מפני שהן מנאפים ולא מפני שהן גוזלין אלא שפוסקים מדברי תורה ועוסקין בדברי שיחה ועוד שאין מתחילין במקום שפוסקים".

שח שיחה בטלה עובר בעשה ובלאו, אבל יכול לשתוק.

הר"ן בנדרים דף ח ע"א כתב שמסתבר לו שכיון שלא הגיע לידיעת התורה חייב ללמוד בכל רגע.
אבל שאר ראשונים ופוסקים חלקו עליו וכתבו שדי לשם כך שיקבע עיתים לתורה.