באחד מהסבבים הקודמים, כתבתי בשולי הגמרא שלי תשובה לכך בשם ספר "מים קדושים":

ולא ידעתי מנליה לרש"י זאת ולמה לא אמר אף בודאי מעשר שנאכל ג"כ לבעלים במומו וקאמר דבעלים נאמנים עליו וכו'.

ונ"ל דרש"י סובר בכל הנך מתני' דתנן כהנים חשודים על הבכור היינו בזמן הזה דבזמן הבית כיון דיכול להקריבו אינו נחשד עליו כיון שיאכלנו משלחן גבוה אבל בזה"ז דאין לו תקנה רק כשיומם מאליו דנחשדו וכו' ולכן במעשר דאינו נוהג בזה"ז כדאיתא לקמן ובזמן הבית פשיטא דנאמנים (דהרי יכול להקריבו ולאכלו) ומאי חידושא במעשר (דהרי אז גם בבכור נאמן) לכן פרש"י דבספק מעשר איירי דאינו ראוי להקרבה ואין לו תקנה אלא לאכלו במומו וה"א דשוה לבכור ואין נאמנין קמ"ל.